על הסתה ברשת, שנאת חינם ותשעה באב

צום תשעה באב, שיחל הערב (ב'), הוא גם יום של חשבון נפש בכל מה שקשור לשסעים ולמחלוקות בחברה הישראלית. המוטו המוביל ביום זה, על פי המסורת היהודית, הוא שבגלל שנאת חינם חרב בית המקדש.

מאז רצח רבין, שהיה תוצאה ישירה של הסתה, מקדישים את צום תשעה באב לדיאלוג ודיונים על השיח האלים שהשתלט עלינו בשנים האחרונות.

השיח האלים, פנים ישראלי וגם מצד גורמים אחרים נגדה, מתנהל בעיקר ברשתות החברתיות, ובמרכזן פייסבוק (Facebook) וטוויטר (Twitter), ובטוקבקים. די לנו באירועי השבועות האחרונים כדי להבחין בעלייה מטורפת במפלס האלימות המילולית ברשת: אירועי הר הבית, הרצח בחלמיש ופרשת אלאור אזריה. שיא מיוחד נרשם ב-21 ביולי, כאשר החלו אירועי הר הבית. או אז נרשמו שיאים חדשים של הסתה נגד מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי. אבל גם בימים רגילים, ללא פרשיות מיוחדות, האלימות וההסתה ברשת משתוללות בכל הכיוונים, והקורבנות שלה הם פוליטיקאים, ידוענים וגולשים "רגילים". במחקרים, כנסים ודיונים שונים שנערכו בכנסת עולים נתונים מדאיגים: 15% מהשיחות ברשת הן אלימות ובכל שלוש דקות אפשר למצוא אונליין קריאה לאלימות.

במוקד ההסתה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נשים ולהט"בים

בשנה האחרונה, הדיון בנושא התמקד בהסתה על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הסתה המעודדת צעירים פלסטיניים לבצע טרור, ומנגד הסתה של גורמים קיצוניים יהודיים דתיים לפעולות תג מחיר אלימות נגד המגזר הערבי והפלסטינים.

יש מגדרים ומגזרים שסובלים מהסתה ושנאה במינון גבוה באופן קבוע. דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון, שחוקרת אלימות ברשת כלפי קבוצות שונות בחברה הישראלית, הראה שנשים חשופות הרבה יותר לאלימות והסתה ברשת מאשר גברים וש-66% מכלל השיח האלים ברשת מופנה כלפיהן. קהילה אחרת שנמצאת כמעט באופן קבוע במוקד ההסתה היא הלהט"בים. באותו מחקר עולה שבכל 30 דקות יוצאת קריאה לאלימות נגד קהילה זו ובכל שתי דקות יש במרחבי הרשת הישראלית שיח אלים נגד הלהט"בים. ויש גם את השיח האלים בקרב בני נוער וצעירים ותופעת השיימינג, שכבר גבו גם חיי אדם.

מה עושים נגד התופעה?

השאלה הגדולה היא איך ניתן לצמצם תופעה זו, שמקורה בפלטפורמות טכנולוגיות? הזמינות של פלטפורמות אלה בטלפונים ובכל רכיב נייד אחר מעצימה את האלימות המילולית, שהייתה קיימת תמיד.

בנייר עמדה שהפיץ לא מכבר איגוד האינטרנט הישראלי נכתב כי ההסתה אינה תולדה של האינטרנט, אך בשנים האחרונות נעשה שימוש נרחב במרחב הווירטואלי לצורך כך. תופעה זו מציבה אתגרים חדשים, בשל המאפיינים הייחודיים של התקשורת באינטרנט, המאפשרת העצמה של המסר והגעתו לקהלים רבים , נכתב בנייר העמדה.

באופן טבעי, כאשר מדובר בהסתה שמביאה לטרור ולרצח יהודים, הנטייה בקרב פוליטיקאים היא לחוקק חוקים. היעד הוא ספקי פלטפורמות הרשת, ובעיקר פייסבוק וגוגל (Google), ששרים בממשלה וח"כים מנהלים מאבק מולם. הדרישה היא שמנהלי המדיות האלה יסננו את ההסתה וימנעו את פרסומה.

במושב האחרון של הכנסת עלה לדיון "חוק הפייסבוק", שיאפשר למדינה להתערב בתכנים שנמצאים שם ולהסיר אותם. החוק הזה עורר ויכוחים והתנגדויות רבות, בעיקר מצד גופים שעוסקים בהגנה על הפרטיות. את המאבק מובילים גופים כמו איגוד האינטרנט, שטוען שיש למגר את האלימות ולעשות הכול לצמצום השנאה ברשת, אבל לא על ידי חקיקה, אלא באמצעות הידברות עם מנהלי הרשתות החברתיות. זאת, מתוך נקודת מוצא שגם הם מעוניינים לפעול למניעת הסתה ולעבוד בהתאם לחוקים הקיימים בכל מדינה ומדינה – וגם בישראל.

הכנסת, על ועדותיה השונות, קיימה לא מעט דיונים בנושאים אלה, בין היתר בוועדת המדע והטכנולוגיה, בראשותו של ח"כ אורי מקלב, שאמר באחד הדיונים כי "חופש הביטוי ברשת אינו רישיון לחופש השיסוי". גם ח"כ רויטל סוויד מקדישה חלק ניכר מפעילותה למלחמה בהסתה אונליין, ועם כינונה של הכנסת הנוכחית היא הקימה את השדולה למיגור השיח האלים ברשת. בין היתר, היא הציעה להרחיב את חוק לשון הרע, כך שיגדיר את הרשתות החברתיות כאמצעי תקשורת לכל דבר, וכך ניתן יהיה לטפל בהסתה שם דרך חוק זה.

"אין די בחקיקה לבדה כדי לעצור את התגברות השיח, ועלינו לחנך את הנוער ואת המבוגרים כאחד לשיח אחר ברשת", אמרה ח"כ סוויד. "אני מגיעה לבתי ספר, למפגשים עם בני נוער, לשיח פתוח עם כל שכבת גיל ונפגשת עם ראשי רשויות לבניית תוכנית עבודה. ביחד אנחנו פועלים לשינוי השיח".

גם עמותת אשנב, שמטרתה לחנך לגלישה בטוחה, עוסקת בפעילויות שנועדו לעודד שימוש בתכנים חיוביים ברשת ותרבות ויכוח. זו גם הגישה של מרבית המומחים העוסקים בהסתה.

חקיקה ואכיפה הן דבר חשוב אבל החינוך מגיל צעיר, ההסברה, עידוד שיח של שוויון בין מגזרים וקבוצות, צמצום התלהמות בעיקר על רקע פוליטי אישי – כל אלה הם הדרך היחידה לטיפול בבעיה, גם אם היא ארוכה.

דומה שבכל יום בשנה, ובפרט ביום תשעה באב, זה המסר שצריך להנחות את כל הגורמים העוסקים בנושא. השלב הראשון המתבקש מהם הוא דוגמה אישית – החל מהבכירים ביותר בצמרת השלטון ועד אחרון הפוליטיקאים ואנשי ציבור. בית המקדש חרב על שנאת חינם והיעד של מדינת ישראל, בשנתה ה-70, הוא לעודד אהבת חינם, בעיקר בשיח ברשת.