הבלאגן הביומטרי

אחת המילים שאפרים קישון הכניס לשפה העברית, שלא לומר קישונית, היא "פרטאצ'יה". פרטאצ'יה, למי שלא יודע, משולה לבלבול, רעש ואפילו מחדל. זה בדיוק מה שהיה בלשכת רישום האוכלוסין בתל אביב לפני כמה ימים, כשהגעתי לשם כדי לחדש את הדרכון ולהוציא תעודת זהות חדשה, במקום זו הבלויה שהייתה לי. או שבעצם יש לי. תיכף תבינו למה.

בשבועות האחרונים, מאז שנכנס החוק הביומטרי לתוקפו, תוקפות אותנו מכל מקום הפרסומות שנועדו להביא לנו את ה-"בשורה". רואים שם אנשים עם חיוכים, שבטוחים שגילו את המחר ושתעודת הזהות והדרכון שהם מוכרים לנו מאובטחים. הם אפילו ערכו "תצוגה" של אמצעי הזיהוי הביומטריים א-לה סטיב ג'ובס וה-iPhone הראשון. בלשכת הפרסום הממשלתית, או מי שלא עשה את הקמפיין הזה, אפילו המציאו שם חדש: Bio. לא "ביומטרי" הגדול והאולי מפחיד, אלא "Bio" הקטן והחמוד.

לא חיוכים ולא חיכוכים. בעצם – מעט חיכוכים התגלו באותו תור ארוך שהיה מנת חלקי באותו בוקר ובאותו הבניין מול מרכז עזריאלי. תור ארוך, המולה וכמה אנשים שצעקו זה על זה, ובעיקר על הפקידים. ואני מניח שלזה קוראים אנשי משרד הפנים "שקט יחסי".

תשובה למייל? בדואר זה מגיע מהר יותר

אלא שהפרטאצ'יה והבלגן התחילו עוד בטרם התייצבתי שם. שבועיים לפני כן, ראיתי את הפרסומים של המשרד, שקוראים לאזרח הקטן שצריך לחדש איזה מאמצעי הזיהוי שלו לשלוח מייל עם השם ומספר הזהות, ונציג משרד הפנים יתקשר אליו ויקבע לו תור להגיע ללשכה ולהוציא זיהוי ביומטרי. בישראל של 2017, עדיין צריך לסור ללשכה כדי לקבל תעודת זהות או דרכון. שלא לדבר על זה שאין למשרד הפנים מערכת אוטומטית לקביעת תורים, כמו שיש לכל קופת חולים או למוסדות אחרים – צריכים לשלוח מייל ולחכות שגורם אנושי יענה. אז שלחתי – וחיכיתי.

מתי הייתם מצפים לקבל תשובה? בתוך יום? יומיים? שלושה ימים? המועדים האלה נשמעים הגיוניים. אתם יודעים מה? בלחץ הימים הראשונים של הביומטרי – אפילו שבוע נשמע לי, איכשהו ובקושי בקושי, סביר. הצחקתם את משרד הפנים: חיכיתי שבועיים ולא הגיע כל מענה. לא במייל, לא בטלפון, לא ביונת דואר. או אז, החלטתי ללכת למקום.

מה אגיד לכם? לבקר בלשכת האוכלוסין זה לא אסון גדול, אבל גם לא תענוג רב. בטח לא בהתחלה, כשיש יותר מ-150 מספרים, אה… אנשים לפניך. אלא שיצאתי בזול: ישבתי שם שלוש שעות "בלבד", ולו משום שחלק התייאשו ופרשו. זה שנכנס לפניי – מזלו לא התמזל: הוא הגיע לשם יותר משעה קודם, כך שהוא "זכה" להיות שם יותר מארבע שעות. ועדיין, שלוש שעות זה זמן רב, כמה שעות עבודה – וכל זה לדבר שאני בכלל לא רוצה, כי אני מתנגד למאגר הביומטרי. אבל מי שאל אותי?

מה שכן, ניצלתי את הזמן לפייסבוק (Facebook), פייסבוק ועוד קצת פייסבוק – כאילו שאני לא עושה את זה בכל הזדמנות אחרת – וגם לדיבור עם אנשים. כך פגשתי שם צעיר חמוד שעלה ארצה מאמריקה הלטינית והתיישב בישראל רק כדי לעבוד באירופה. מעניין.

כשכבר הגיע תורי, ואת זה יש לציין לטובה, קיבלה אותי פקידה נעימה וחייכנית. היא והמכונות הקצת מפחידות האלה, של צילום הפנים ולקיחת טביעת האצבעות. הן מפחידות לא בגלל המכונות עצמן ולא כי מדובר בטכנולוגיה – אלא כי אני יודע לאן המאגרים האלה הולכים: לסוג של פרטאצ'יה, לגוף שאני, איך נאמר, פחות סומך עליו, למדינה שכבר חוותה פריצות והשחתות, שלא לדבר על זה שגם המאגר הביומטרי המאובטח ביותר יכול להיפרץ.

אבל החוק מחייב אותי. אז נתתי צילום פנים וטביעות אצבע. כמובן שאמרתי להם, כפי שהחוק מאפשר, שלא יכניסו את טביעות האצבע שלי למאגר. אלה אמורות היו להימחק יום אחרי שנתתי אותן. הלוואי שזה גם קרה.

פעמים רבות, מסיימים טורים כאלה בהמלצות מה לעשות, או לפחות בקריאה לשיפור המצב. ברור שאני רוצה שהמצב ישתפר ושיעשו את מה שצריך – לבטל את התורים המייגעים האלה ולהתעדכן לפי השנה שבה אנחנו נמצאים – אבל הניסיון אומר שעדיף אולי פשוט להיאנח. כי בפרטאצ'יה שקרויה לשכת האוכלוסין, ייתכן מאוד שקריאות לשיפור המצב יפלו על אוזניים קשובות, אבל לגבי היישום בשטח יש לי לא מעט הרהורים האם זה יעזור.

ברשות האוכלוסין, אגב, טוענים שמדובר בחבלי לידה של הפעילות הביומטרית, שהחלה רשמית בתחילת החודש. אלא שהיה להם פיילוט שנמשך כמה שנים, הרבה מעבר לזמן שהוקצה לו, "להתגלח" עליו.

כך או כך, את תעודת הזהות והדרכון שלי לא קיבלתי. אלה אמורים להגיע אליי בתוך כשבועיים באמצעות… הדואר, בין אם שליח או דואר רשום (בהתאמה). האם הפרטאצ'יה תמשיך גם שם?