מלחמת הרבנים באינטרנט

כולם מצפים בימים אלה למוצא פיו של הרב עובדיה יוסף, ממתינים לראות אם יוסיף קולו לאמירתם מלאת העוצמה של מעל 20 רבנים גדולים ונחשבים, שפרסמו בימים האחרונים מנשר שקורא להחרים את התקשורת המקוונת במגזר החרדי. בין היתר, נקרא צאן מרעיתם של המורים הרוחניים שלא לשתף פעולה עם האתרים, להימנע מצריכתם ולהישמר מלפרסם בהם ידיעות.

גדולי הדור של המגזר, ובהם הרבנים אלישיב והגר, כמו גם האדמו"רים מגור ומצאנז, כינו את האתרים שלפחות נדמו להיות חרדיים, "שקריים" ו-"מפרסמי דברי תועבה". התוצאות לא אחרו לבוא: בזה אחר זה הודיעו (וממשיכים להודיע) אתרים חרדיים בולטים על סגירה מרצון. בין היתר מדובר באתרים אתרוג, חרדים ונייעס-נט. מנהל האתר בחדרי חרדים, למשל, התפטר. קוגעל הפך פניו בזמן תגובה אפסי לאתר מכירות בלבד, נטול כל תוכן אחר. למנהלי אתרים אלה יש בדרך כלל ביקורת על ההחלטה האמורה, אולם כדרכם בקודש – הם אינם מעיזים להמרות פי ההנהגה. חלקי הרשת הקרובים לחוגים החרדיים גועשים. הרבה אמירות ובעיקר תהיות.

דעתם של הרבנים החרדיים על רשת האינטרנט ידועה וברורה: הם רואים בה תופעה שלילית שלא ניתן להעבירה מן העולם. ברור להם, כי כיום אין מסחר, פיננסים וניהול ללא הרשת העולמית. אשר על כן, הם מאפשרים לחברי העדה לגלוש ברשת לצרכים כאלה בלבד. שימוש אחר ולא הכרחי, פסול בעיניהם לחלוטין. על מקומות מסחריים שהציעו גלישה ושמשכו את צעיריהם, הם ניסו ללחוץ. זכורה למשל ההפגנה האלימה בקפה "אינטרנט שטרודל" בי"ם בשנת 2006.

אל תוך ההיתר החלקי והמותנה, נכנסו מייסדי האתרים החרדיים. מנקודת מבטם המוצהרת, יש באתרים מן הסוג הזה לקדם את דבר התורה ולהאדירה. הם גם מתגאים, כי האתרים הללו סייעו בשמירתם של הצעירים החרדיים מחוץ לאתרים החילוניים. האתרים רובם ככולם הפעילו בקרה וצנזורה על כל מה שהתפרסם בתוכם.

אולם, באינטרנט כמו באינטרנט, אנשים יכלו כעת להביע דעות ולהישאר אנונימיים. אינטרסים מוכמנים ראו אור מבלי להמתין ולהתגלגל בשרשרת ההיתרים המסורתית. על העסקנים החרדיים, הדרג שמתחת לרבנים, ריחף איום של אובדן מונופול השמעת הדעות.

העוסקים במלאכה היומיומית של אחזקת האתר, חיקו יותר ויותר את האתרים החילוניים ואין ספק שהושפעו מהם. חלקם נהנו מהרגשת הכוח שהאינטרנט יכול לספק. ניכר שהעושים במלאכה זו מכירים היטב את האתרים הכלליים. טיעון שהועלה למשל בוויכוח האחרון, על ידי אחד ממנהלי האתרים המוזכרים למעלה, לקוח ישירות מטור שפרסמנו במדור זה בעבר. התופעה החלה לצבור תאוצה. יותר ויותר אתרים נוספו לקטגוריה בעיקר בחודשים האחרונים. כאן החליטו המנהיגים להתערב.

הפרשנים בקהילה ומחוצה לה עובדים כעת שעות נוספות. יש הטוענים, כי מדובר בכלל במאבק של פרנסה, מצידה של המדיה המסורתית במגזר. העיתונים הכשרים כמו המודיע, המבשר ו-יתד נאמן, הולכים ומאבדים תקציבי פרסום למתחריהם באינטרנט. הרציו הכלכלי חוצה הרי גם גבולות של אמונה ופרשנותה. מעניין לשים לב שלעיתון הראשון ברשימה יש אתר אינטרנט משלו, ואף אחד לא מדבר על סגירתו.

אחרים, בעיקר בקרב החרדים עצמם, גורסים שמדובר במאבקם של עסקנים, המרגישים מאוימים על ידי דור חדש של צוברי כוח. אלה האחרונים נעזרים בטכנולוגיית המידע, המתקדמת המאפשרת פתחון פה יעיל, בלתי ניתן לשליטה. כל זאת בעלות נמוכה המגדילה את המצטרפים למעגל.

לדעתי יש לבחון את הפרשה באופן הרבה יותר עמוק, ככזו שהשלכותיה ישפיעו על עתידה של המדינה. ראוי לזכור, כי בפרשה הנדונה עסקינן בסימפטום ולא במהות. הקבוצה החרדית הולכת וצוברת כוח לקראת הגעתה בטווח הנראה לעין, להיקף של מסה קריטית. זוהי הזכות הגדולה המוקנית לבעלי עמדה משותפת בתפישה הדמוקרטית, שמספרם רב.

הסכנה הברורה העומדת בדרך להישג הגדול, הנה נשירה של חלקים מהמגזר. ההתמודדות עם איום זה נשענת על הסתגרות ושונות. החרדים נבדלים מכל האחרים לא רק באמונתם או בעוצמתה. להיות חרדי פירושו להתלבש אחרת, לגור בשכונות מסוימות, לדבר שונה וכדומה. לפתע, קם איום שמאפשר התחברות קלה לכל מה שאסור ומשוקץ. באמצעות האינטרנט זה אף ניתן להסוואה. מכאן הדרך לאיבוד שליטה, לכאורה איננה רחוקה. התגשמותו של הביטוי, "הציץ ונפגע".

על כך נטוש בעצם המאבק. הוספת קולו של עובדיה יוסף לכותבי גילוי הדעת, יגדיל משמעותית את  הסמכות התורנית של ההחלטה. בה בעת יגדל הגיבוי הפוליטי המעשי, לבלימת חדירת הרשת הכל עולמית לחייהם של המשתייכים לקבוצה הגדולה הנדונה. עמדה שכזו הנה כמובן זכות, המעוגנת בחופש האמונה.

לאור כל אלה, רואה אני באופן התפתחותה של הפרשה, אבן דרך חשובה בנתיב הארוך של עיצוב אופייה העתידי של מדינתנו. ימים יגידו אנא פני הדברים.