נשים במדע ובטכנולוגיה: יש התקדמות, אבל הדרך לשוויון רחוקה

בשבת הקרובה, ה-11 בפברואר, יציין העולם את היום הבינלאומי לנשים במדע. מטרת היום היא להעלות את המודעות ולבחון מדי שנה כיצד התקדמה האנושות ביחסה לשילוב נשים בתחומי המדע, הטכנולוגיה וההיי-טק – הן במחקר והן בתפקידי ניהול.

סקר שערכה מחלקת המחקר של אנשים ומחשבים לקראת היום הזה בקרב מנהלי משאבי אנוש ומנהלים טכנולוגיים במגזרי המשק השונים מראה שיש שיפור עצום במודעות לכך שצריך לשלב כמה שיותר נשים בתחומים אלה, אבל ההתקדמות היא עדיין בקצב לא מספק. הדבר בא לידי ביטוי באחוז הנשים המשמשות בתפקידים טכנולוגיים בארגונים לעומת אחוז הגברים, בקידום שלהן ובפערי השכר הקיימים. לפי הסקר, היקף הנשים שמכהנות בתפקידים טכנולוגיים לא מגיע לכדי שיעורן באוכלוסיה – קצת יותר ממחצית, ובחלק לא קטן מהארגונים הוא עומד על 12.22% בלבד.

הסקר ניסה להבין מה הסיבה לאפליה המתמשכת של נשים במדעובטכנולוגיה. התשובות לכך היו די צפויות: חלק מהמשיבים סבורים שהבעיה נמצאת בנשים עצמן, שלא יוזמות ולא הולכות ללמוד מקצועות טכנולוגיים, אחרים מסבירים זאת בכך שענף הטכנולוגיה נתפס כענף גברי ויש שתולים את הסיבות בגורמי ממשלה וציבור, בצה"ל ובמערכת החינוך.

האמת היא שכל התשובות נכונות, ויש עוד תשובה אחת שלא ניתנה: מי שאחראים לאפליית הנשים במקום העבודה הם המעסיקים, שלא מתאמצים מספיק כדי לתת הזדמנות שווה לנשים למלא תפקידים טכנולוגיים.

עם זאת, גם כאן יש התקדמות, כי השיח הציבורי לגבי מעמד הנשים במדע ובטכנולוגיה התרחב מאוד וכיום, מועצות מנהלים של ארגונים שאחוז הנשים בהם גבוה מתגאות בכך.

החינוך כמתכון לשוויון

הטיעון שמופנה כלפי מערכת החינוך וצה"ל, שניזון ממנה במידה רבה – נכון. המדינה יכולה לעשות הרבה יותר כדי לשבור את תקרת הזכוכית שנוצרה לנשים סביב המקצועות המדעיים והטכנולוגיים והפכה את התחום לגברי, ללא הצדקה. היכולת להמציא, לפתח ולהשקיע ברעיון אינה שונה בין תלמיד לתלמידה, יזם ליזמית, מנהל טכנולוגי למנהלת טכנולוגית. השאלה היא איך ולאן מכוונים את הנשים ואילו מסגרות מייצרים עבורן.

אתמול (ד') כינס שר החינוך, נפתלי בנט, את מסיבת העיתונאים השנתית שלו, השנייה במספר מאז שנכנס לתפקידו, והציג גידול במספר הניגשים לבחינות במתמטיקה ברמה של חמש יחידות. המיזם הזה היה בין הפרויקטים הראשונים שבנט הוציא לפועל עם כניסתו לתפקיד לפני קצת פחות משנתיים. הוא לווה במסע הסברה ויחסי ציבור ענק, מה שגרם להפיכת הנושא לאחד הדברים שעליהם הוא יבחן בסוף הקדנציה.

הנתונים שבנט הציג אתמול יפים: גידול של כ-4,000, בשנה אחת בלבד, במספר התלמידים שניגשו לחמש יחידות במתמטיקה – מכ-12 אלף לכ-16 אלף. מעניין היה לדעת כמה מתוך הניגשים לבחינות האלה הם בנים וכמה בנות. מן הראוי שמשרד החינוך והמשרדים האחרים יקדישו מאמץ גדול לאיתור בנות שיכולות ללמוד חמש יחידות במתמטיקה ולהעלות אותן על מסלול ההצלחה, כדי שבעוד כמה שנים הן יוכלו לשפר את הסטטיסטיקה של הפערים בין גברים ונשים בתעשיות המדע והטכנולוגיה.

אפליית נשים במקצועות המדע והטכנולוגיה לא אופיינית רק לישראל. במשך תקופות ארוכות, נשים נאלצו להיאבק על זכותן להשכלה מדעית מכיוון שנטען שהן חסרות כישורים. במקומות מסוימים הן עדיין נאלצות לעשות זאת. הפער בין מספר החוקרים למספר החוקרות עדיין גדול, וזה בא לידי ביטוי גם ביחס בין הגברים לנשים בקרב מקבלי פרס נובל.

נשים שהגיעו לצמרת העולם הטכנולוגי

ראוי לציין בהקשר זה שיש נשים שעשו את זה והגיעו לתפקידים בכירים ביותר בעולם הטכנולוגי. למשל, בישראל, אינטל (Intel) הובילה עד לא מזמן בהעמדת בכירה בראש הפירמידה, עם מקסין פסברג, שהודיעה לפני כחודשיים על פרישתה. בראשות מיקרוסופט (Microsoft) ישראל, שמדגישה את האפליה המתקנת שהיא מבצעת בשיבוץ נשים, עומדת שלי לנדסמן. מנכ"לית אחרת שמובילה חברה רב לאומית בארץ היא עדי סופר-תאני, שמנהלת את פייסבוק (Facebook) ישראל. ד"ר ארנה ברי היא הישראלית הבכירה ביותר שהגיעה לדרגה גבוהה בענף בעולם: היא משמשת כסגנית נשיא ב-EMC, שבימים אלה מנהלת תהליכי מיזוג עם דל (Dell).

גם ברמה העולמית יש מספר נשים שמובילות חברות ענק: מג ויטמן, מנכ"לית HPE (ולפני הפיצול מנכ"לית HP כולה), ג'יני רומטי, מנכ"לית יבמ (IBM), ומריסה מאייר, מנכ"לית יאהו (Yahoo). אגב, ויטמן היא לא האישה הראשונה שעומדת בראש HP: קרלי פיורינה עשתה זאת בעבר – לפני שהתמודדה על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לבית הלבן, ללא הצלחה.

בחלק גדול מהחברות הללו, עובדת היות המנכ"ל אישה לא משפיעה על היחס שבין גברים לנשים בתוך הארגון. סביר להניח שנשים אלה, ועוד אחרות שלא הוזכרו פה, נבחרו בעיקר בגלל כישוריהן ולאו דווקא בשל החלטה אידיאולוגית של בעלי המניות לייצר העדפה מתקנת לנשים. ואולי כאן טמון אחד הפתרונות למצב: מנכ"לים ומנהלי משאבי אנוש צריכים לשנות את החשיבה ולהחליט לבחון עובדים ומועמדים לכלל התפקידים באותם הקריטריונים, עם אמות מידה זהות, בכל הפרמטרים, כולל שכר וקידום – בלי קשר למין ולמגדר שלהם – ולעשות זאת לא רק מן השפה ולחוץ. כשהחזון הזה יתגשם, נוכל בסקרים הבאים לדווח על עלייה תלולה יותר במספרן של הנשים בתפקידים טכנולוגיים ומדעיים.