פרקליט המדינה: "יש לטפל בחומרה בהעברת תכנים פדופיליים ברשת וב-ווטסאפ"

פרקליט המדינה, שי ניצן, פרסם הנחיה חדשה מתי יש להעמיד לדין על עבירות הקשורות לפרסומים פדופיליים ברשתות החברתיות ובאפליקציות כגון ווטסאפ (WhatsApp) – העברה, החזקה או צריכה של פרסומים אלה. מדובר בעבירות שהעונש בגינן נע בין שנת מאסר אחת לחמש שנים.

בפרקליטות אומרים שההנחיה "מגלמת עמדה מחמירה, הן בשאלת ההעמדה לדין בעבירות של החזקה וצריכה של תכנים פדופיליים והן מבחינת העמדה העונשית", כלומר: אילו עונשים היא תבקש מבית המשפט להטיל על מי שיורשע במקרים מעין אלה. זאת, "תוך הדגשת חומרת העבירה בכל שרשרת הייצור, ההפצה והצריכה של התכנים הפדופיליים", נכתב בהודעת הפרקליטות.

ניצן קבע כי מי שפרסם תכנים פדופיליים בתיקיות שיתוף או העביר תכנים כאלה למישהו אחר "תוך מודעות שהמקבל האחד עשוי להעביר הלאה", ייחשב כעובר על החוק.

"ההנחיה – חלק מהתאמת הפרקליטות לעידן הסייבר"

"סוגיית הפרסום רלוונטית לתופעות מזיקות רבות באינטרנט, כמו גם למשל לעבירה על תיקון 10 לחוק למניעת הטרדה מינית ('חוק הסרטונים'), שגם לגביה בכוונת פרקליט המדינה לפרסם הנחייה בעת הקרובה", נכתב מטעמו של ניצן. "מדובר בעבירות שתפוצתן עלתה מאוד בעידן האינטרנט, ומחייבות את רשויות האכיפה להיערך בהתאם לאכיפתן. פרסום ההנחיה הוא צעד אחד מתוך מהלך שמוביל פרקליט המדינה בכל הנוגע להתאמת עבודת הפרקליטות לעידן הסייבר".

לדברי ניצן, "ההנחיה החדשה מפרטת את האינטרסים המוגנים שבבסיס העבירות הנוגעות לפרסומים פדופיליים, ובכלל זאת עידוד תעשיית הפדופיליה הממוחשבת, שעשויה להוביל לאינוס קטינים לצורך ייצור התכנים האמורים; חילול כבודם ופרטיותם של הקטינים, המתועדים בפרסומים האסורים; ופגיעה במשתמשי רשת שייחשפו לתכנים האמורים".

ההנחיה מתייחסת לאופני הפרסום של תכנים באינטרנט, בשונה מאלה של "העולם הישן". כך, בהחלטה על העמדה לדין יינתן משקל למאפייני הפרסום. כך, העמדה של הקבצים בתיקיית שיתוף משמעה פרסום. כמו כן, העברה של החומר לידי אדם נוסף, שפרסם אותו או העביר אותו לעוד אדם, עלולה להוביל להגשת כתב אישום בגין "פרסום" נגד המעביר הראשון. הסיבה לכך, אומרים בפרקליטות, היא שהעברות של קבצים כאלה בשרשרת הן בין האופנים המקובלים כיום. ניצן ציין כי ככל שהחומר הועבר למספר רב יותר של אנשים, כך תגדל הנטייה להעמיד לדין בגין פרסום.

ככלל, מפרטת ההנחיה את השיקולים שעל הפרקליטות לקחת בחשבון בבואה להחליט האם להעמיד אדם לדין בעבירות אלה: כמות התכנים הפדופיליים – האם מדובר בכמה קבצים בודדים או בכמות רבה של קבצים; סוג התכנים – ככל שהתוכן עצמו "קשה" יותר, כך, לפי ההנחיה, גובר האינטרס הציבורי בהעמדה לדין; אופן החזקת החומרים – אופן ההחזקה יכול ללמד על תדירות השימוש (האם המשתמש גיבה את החומר, האם אינדקס או סידר אותו באופן מיוחד ועוד); תדירות השימוש בתכנים – צריכה חד פעמית או חוזרת.

שיקולים נוספים הם גיל הקטינים המופיעים בחומר – ככל שהוא קטן יותר, כך ההתייחסות צריכה להיות חמורה יותר; אינדיקציה לביצוע עבירת פרסום והפצה של תכנים פדופיליים.

ניצן הדגיש כי בצד שיקולים אלה, יש לבחון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו את מידת העניין הציבורי שבהעמדה לדין.

עוד מפרט ניצן כיצד יש לנסח את כתבי האישום בעבירות אלה, כיצד יש לטפל בראיות המחשב ובתכנים הפדופיליים עצמם שייתפסו בחקירה ואיך יש לטעון לעונש בגין עבירות אלה.