על ההיי-טק להצטרף למחאת עיירות הפיתוח

מספר ראשי רשויות מהפריפריה, בצפון ובדרום, פתחו השבוע בצעדת מחאה שנושאת את השם "צעדת השוויון". מלבדם משתתפים בה פעילים חברתיים ואזרחים, שצועדים מירוחם לירושלים. היום (ה') פורסם כי הצטרפו לצעידה הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, וח"כים.

הצועדים מוחים על חוסר השוויון הקיים בחברה הישראלית ודורשים מהממשלה להפסיק לדבר, להבטיח, למרוח ולטייח, ובמקום זה לעשות – ויש הרבה מה לעשות.

הצעדה הזו היא בעלת פוטנציאל להפוך למחאה חברתית גדולה, בתנאי שהמוחים ירחיבו את היריעה ואת התחומים שמוגדרים על ידם כפער חברתי. במאה ה-21, פער חברתי כבר מזמן לא מתבטא רק בנדל"ן או בכסף לאוכל. הפער החברתי כולל כיום גם את הפער הדיגיטלי, שהינו חד וחריף באזורים היותר חלשים מבחינה סוציו-אקונומית.

בעשורים האחרונים תפסה המילה "עוני" משמעות חדשה. תלמידים שאין להם את הכלים ואת הנגישות המתאימים לטכנולוגיה נמצאים בצורה ברורה מתחת לקו העוני. האינטרנט עשה הרבה דברים טובים לעולם, אבל גם העמיק את הפער הדיגיטלי. הדבר בא לידי ביטוי במדדי העוני, שכוללים לא רק התייחסות למשאבים חומריים אלא גם לנגישות לטכנולוגיה וליכולת להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי לקבל הזדמנויות שוות בתעסוקה, בלימודים ובכל תחום אחר. נכון לכיום, המצב בפריפריה לא טוב.

לענף ההיי-טק יש תפקיד חשוב ביותר בסיוע במאבק זה. ההון האנושי שהתעשייה חסרה כל כך, קיים גם מחוץ לגבולות גדרה-חדרה. צריך לאתר, לעודד ולהכשיר אותו. ניסיונות שונים שנעשו על ידי חברות בתעשייה הוכיחו עד כמה זה מצליח. בנוסף, ענף ההיי-טק יכול וצריך לגלות נוכחות רבה יותר בפריפריה. מה שעשתה אינטל (Intel) לקריית גת הוא דוגמה מצוינת למה שחברה יכולה לעשות בפריפריה. גם מה שקורה בבאר שבע מוכיח זאת. יש לציין בנוסף את מעבר צה"ל לנגב, שיכול לשנות את המציאות באזור, בבחינת הזדמנות חד פעמית, כזו שלא תחזור.

חוסר שוויוניות ופערים הולכים וגדלים בחברה, ובהם הפער הדיגיטלי, משפיעים בסופו של דבר על ההיי-טק ועל הרצון להשקיע. הענף לא יכול עוד לשבת מהצד, להסתכל מהיציע ולתרום רק במסגרות שבהן הוא תרם עד היום. ראשי התעשייה חייבים להשמיע את הקול ומי שיכול חייב להצטרף לצועדים לעבר קריית הממשלה – אותה ממשלה שמשקיעה מיליונים במחשוב, בסייבר ובממשל זמין, אבל לא מצליחה להגיע אל אותם אזרחים שבאמת זקוקים לנגישות הטכנולוגית.

עשור למלחמת לבנון השנייה: הפלזמה הועברה לפיקוד הקדמי

בימים אלה מציינים 10 שנים למלחמת לבנון השנייה. זו הייתה אחת המלחמות הארוכות ביותר שישראל ניהלה – יותר מ-50 יום, והיא גבתה מחיר כבד: מאות חללים, פצועים רבים ועוד לא מעט משפחות שהצטרפו למעגל השכול.

המחלוקת לגבי תוצאות המלחמה הביאה להקמת ועדת וינוגרד, שבין יתר המסקנות שלה עסקה בהיבט התקשובי של ניהול המלחמה. הדו"ח התייחס למערכות השו"ב החדשות שנכנסו בתקופה ההיא לשירות בצה"ל, ואפשרו למפקדים לשלוט טוב יותר על הנעשה בשטח ולהפעיל טוב יותר את הכוחות בזמן אמת.

צריך לזכור שמלחמת לבנון השנייה תפסה את אגף התקשוב בתחילת הדרך שלו, פחות משלוש שנים לאחר הקמתו כאגף נפרד ועצמאי. התפיסה הייתה שהתקשוב הולך ותופס מקום מרכזי יותר בשדה הקרב העתידי, וניהול המלחמה בעזרת מערכות חכמות על גבי מסכי פלזמה היה מבחן האש הראשון של תפיסת ההפעלה שניווטה ויושמה בין היתר על ידי האגף.

מסיבות לא מקצועיות ובעיקר פוליטיות פנים צה"ליות, כחלק ממלחמות הגנרלים שפרצו עם תום המלחמה, היו כאלה שמיהרו להאשים את הפלזמות בתקלות הלא מעטות שקרו במלחמה ושנחשפו בוועדת וינוגרד. קצינים בכירים מאוד, שהוועדה רמזה על מסקנות אישיות נגדם, מיהרו להפיץ סיפורי כזבים מזעזעים, שלפיהם מפקדים וקצינים נוספים ביחידות לוחמות העדיפו לשבת מול מסכי הפלזמה במקום לרדת לשטח. בשעתו הטענה הזו עוררה חלחלה של ממש בקרב אנשי מקצוע ומפקדי היחידות הטכנולוגיות.

מעבר לעניין האישי היה ברור שכחלק ממסקנות המלחמה ההיא, צה"ל צריך לשנות דיסקט במהירות ולייצר מציאות, מלווה בהסברים ובמעשים, שמערכות המידע והפלזמות לא מחליפות אף מפקד או חייל בשדה הקרב. הכבוד האבוד של הפלזמה הוחזר במבצעים הצבאיים שהיו אחרי מלחמת לבנון השנייה, ובעיקר בצוק איתן. אגף התקשוב הועמד שוב במבחן והפעם הוא היה ערוך ומוכן יותר לכל תרחיש – כחלק מהפקת לקחים, במסגרת צה"ל רשתי ועל ידי יצירת שפה טכנולוגית אחידה, פיתוחים וכלים מתקדמים. למשל, כיפת ברזל.

אלה היו רק חלק מהדברים המופלאים שהתקשוב עשה לצה"ל אז וממשיך עד היום. בצוק איתן הוכח הערך המוסף המרכזי של התקשוב בצבא: הגברה ושיפור משמעותי ביותר של מערך התיאום בין הזרועות, החיילים והמפקדים. העובדה שטייס מבצעי יכול לכוון יחידת לוחמים בשטח אויב, למשל, הייתה שיאה של הצגת התכלית שהתקשוב סיפק לצה"ל.

מאז הקמת האגף ב-2003 הורגשה תנופת פיתוח והשקעות לא קטנה, שנבעה מהתובנות שהמטה הכללי גיבש, בין היתר בעקבות מלחמת לבנון השנייה. פרויקטים כמו ורד הרים, מערכות שיישמו את תפיסת הצי"ד (ר"ת צבא יבשה דיגיטלי), צה"ל רשתי ועוד. החיילים והקצינים עובדים מסביב לשעון במרוץ נגד הזמן כדי להספיק ולפתח את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר, שכבר הוכח מעל לכל ספק שהן מצילות חיי אדם, במיוחד של חיילים בשדה הקרב. אין ספק שגם במבחני האש הבאים, אם יבואו, צה"ל ייעזר במערכות שיאפשרו לכל חייל חי"ר, טייס ותצפיתן בחמ"ל לדבר באותה שפה ולקצר תהליכים מסורבלים.

שלשום (ג') מונה האלוף נדב פדן לתפקיד ראש אגף התקשוב, במקומו של האלוף עוזי מוסקוביץ', שסיים את שירותו. בפני פדן עומדים אתגרים רבים וחשובים, אותם יבצע בעזרת הון אנושי מעולה, שצה"ל מכשיר, ובעזרת התעשייה האזרחית. בדברי ברכתו אמר פדן כי הוא מודע לגודל האחריות והאתגרים. הצלחתו היא הצלחתנו.