הפער שבין הכמות לאיכות

השבוע התבשרנו, כי ישראל מדורגת במקום ה-13 בעולם בשיעור חדירת האינטרנט. מעל 5 מיליון אזרחים מחוברים לרשת, או אם תרצו: שיעור חדירה של קרוב ל-73%. כל זאת, על פי דו"ח של Internet World Stats – ארגון שעוקב אחרי התפשטות הרשת העולמית. קיימים כאן כבר כ-1.6 מיליון חיבורי פס-רחב. לכאורה, אינדיקטור לקדמה לאומית. הפער בין ישראל למדינות שמובילות לפניה במדד החשיפה לרשת, נמדד באחוזים ספורים בכל שלב בסולם הדירוג.

כמו כדי לחזק את ההרגשה הטובה, דווח בהמשך השבוע על מקומם המכובד יחסית של הישראלים ברשת החברתית פייסבוק (Facebook) – לא פחות משני מיליון ישראלים מבלים באתר המתפתח הזה, שהם כמובן הרבה יותר מחלקנו היחסי באוכלוסיית העולם. זהו גם מספר הגולשים השבועי, מארץ הקודש, אל האתר האמור.

אולם, מספרים אלה ודומיהם מעידים בעיקר על היקף העיסוק באינטרנט. זה אולי חשוב כשלעצמו, אולם משמעותי יותר לבחון את עומק השימוש שעושים ההמונים שלנו. כאן, התמונה כבר הרבה פחות ורודה. לצורך זה ראוי להתייחס אל כמה מישורים, בהם לאינטרנט יש משקל והשפעה על חיינו. ראוי להיאמר, כי הנתונים ממקורות שונים אותם בדקתי לצורך כתיבת הטור, אינם עקביים ולעיתים הם סותרים ומבולבלים. אשר על כן כדאי להתייחס למגמות מבלי להתלות בנתון מסוים זה או אחר.

חשוב לבחון, למשל, את תחום המסחר הקמעונאי המקוון. מדובר בתופעה שהשפעתה רבה, על אופי ואיכות חייו של האזרח. על פי דו"ח של משרד המסחר והתעשייה, בשנת 2008 רק כ-25% מהגולשים הישראלים ביצעו רכישה באינטרנט. גם אם נדבוק בנתוני סקר TIM האחרון, הרי השיעור הנו כ-55% מהגולשים. אגב, הפער בין הנתונים מסקרן ובלתי מובן.

לעומת זאת, מחקרים אחרים מראים, כי הרוב המכריע של הגולשים בארצות רבות בצפון אמריקה, מערב אירופה ואפילו חלק מהמזרח הרחוק – רוכשים באינטרנט. הפער בתחום זה גדול, אנחנו בנחיתות מופגנת. אם ניקח בחשבון גם את נפח הקנייה הממוצעת, הרי התמונה עוד פחות נוחה עבורנו. אצלנו עדיין בלתי אפשרי, למשל, לבצע קנייה מקוונת של שמלה ברשתות האופנה המובילות. בעולם הרחב, לעומת זאת, התפוצצות של אפשרויות.

נפח הקנייה המקוונת בממוצע לשנה לנפש בארה"ב, נמדד לפי חישובי במאות דולרים. אצלנו, לפי האומדנים האופטימיים ביותר, שפורסמו השבוע, מדובר בהיקף שנתי של 1.5 מליארד שקלים. כלומר, עשרות דולרים בלבד לנפש לשנה. זהו הבדל תהומי המעיד על מיקומנו לאשורו, במפת השימוש האפקטיבי ברשת.

הבלוגוספירה הנה תחום רלוונטי נוסף להשוואה. הישראלי הממוצע נרתע מלנהל בלוג משלו. הוא גם לא מבין על מה ולמה אנשים משקיעים בכך זמן. בעולם הרחב זהו אחד המופעים המעמיקים של ביטוי עצמי. כאן נדרשת קצת יותר השקעה ויכולת מאשר בכתיבת צמד מילים בדוא"ל, בכתיב שגוי, שמאפיינות את עיסוקם המרכזי ברשת, של ישראלים רבים.

סביר יהיה להניח, כי בעולם הרחב מספר הבלוגים הנו כעשירית ממספר הגולשים. על פי מרכז המידע של רשת האינטרנט הסינית, יש שם כבר קרוב ל-170 מיליון בלוגרים. מעל הממוצע העולמי, ומדובר במדינה שנמצאת רק באמצע תהליך החשיפה לאינטרנט. בכדי להגיע לממוצע העולמי היו צריכים להיות אצלנו הרבה מאות אלפי בלוגרים. אנחנו רחוקים בסדרי גודל רבים מן הממוצע. לא כל שכן מן הצמרת.

אפשר לבדוק, למשל, את מצבנו בנוגע לקשר האינטרנטי שבין האזרח לרשויות – מה שמכונה במחזותינו "ממשל זמין". ממסמך שפרסמה לאה ספרד במסגרת קרן קורת, ניתן ללמוד על נחיתותנו בתחומים הכה חשובים הללו. מאמר שפורסם השבוע בגלובס על פרויקט ממשל זמין והישגיו ב-21 שנות קיומו, מצביעים על כך שיש לנו דרך ארוכה, בכדי להפוך אור לגויים בנדון. התפטרותו הטריה של ראש הפרויקט, בועז דולב, יכולה לשמש אולי אינדיקציה לגודל הבעיה.

אפשר לבחון את המצב גם בעולמות הווירטואליים. הישראלי הממוצע מדיר רגלו מתחום מתפתח זה. המתחכם המקומי לועג ומבקר את אזרחי העולם הנוהרים לאתרים שכאלה. כוחותינו כלל אינם מודעים לעובדה, כי חברות רבות מליגת העל – ובהן אינטל (Intel), יבמ (IBM) ועוד – תקעו יתדות חזקים ועמוקים בעולם זה. שם מונח לדעתם נתח גדול של העתיד.

שימוש נרחב באינטרנט, הוא תנאי הכרחי ליצירת אופק טכנולוגי צופה פני עתיד. אבל זה איננו תנאי מספיק. עומק השימוש הוא שימקם את הקהילות האנושיות השונות, במעלה סולם ההצלחה. בהרבה מאד תחומי יישום ברשת, אנחנו רדודים ולא יותר מכך. אחד המפתחות העיקריים לשינוי, הנו החינוך. מדובר בשילוב של הדרכה טכנולוגית עם חינוך בסיסי. כזה שמעודד ביטוי עצמי, מחדד תודעה אזרחית וצרכנית, מסייע בניפוץ היאחזות לא רציונאלית בדפוסי מחשבה מיושנים.