הצד הכלכלי של ממשל זמין

הממשלה הקדישה אתמול (א') זמן לדיון בתקשוב הממשלתי, השירות לאזרח וממשל זמין. ראש הרשות לתקשוב הממשלתי, יאיר פראנק, סקר באזני השרים את פעילות הרשות ואת תוכניותיה לעתיד.

סביר להניח שלא היו ויכוחים סביב המצגת וספק אם השרים בכלל הקשיבו או הבינו את הכול, אבל ללא ספק, עצם העובדה שהממשלה מכניסה לסדר היום שלה את נושא התקשוב הוא דבר חשוב בפני עצמו. אמנם אין זו הפעם הראשונה, אבל החידוש במצגת שהציג פראנק לממשלה היה הזווית הכלכלית: ממשל זמין זה כבר לא רק חזון שכולל מילים יפות כמו האזרח במרכז, מהמשרד לאזרח ועוד כל מיני סיסמאות, אלא גם עניין כלכלי. פראנק הוכיח לשרים שעלות פעילות מקוונת של האזרחים מול הממשלה זולה פי 50 מאשר פעילות פרונטלית, שבה האזרח מגיע למשרד הממשלתי, ממתין בתור לקבל שירות ולרוב לא יוצא מרוצה בגלל עומס וביורוקרטיה. מסתבר שאזרחי המדינה אוהבים את השימוש בשירותים אונליין אם הם זמינים, פשוטים ואינטואיטיביים להם.

מהמידע שנמסר עולה שאנחנו מעדיפים לשלם תשלומי חובה, קנסות והיטלים דרך האינטרנט הרבה יותר מאשר פיזית. רבים כבר שכחו מתי הם הלכו בפעם האחרונה למשרד הרישוי להוציא רישיון או לעמוד בתורים אינסופיים כדי להוציא תעודת זהות או דרכון. כל ממשק שמשחרר את האזרח מלפגוש את הפקיד הממשלתי העייף והכורע תחת הנטל זכה מיד לפופולריות, עוד בעידן שלפני הלייקים והאפליקציות.

פראנק הוכיח לשרים שהתועלת הכלכלית היא בצמצום הביורוקרטיה, שמכלה כל שבב של רצון ליזמות בישראל. כך, למשל, מהנתונים שהציג עולה כי תהליך הוצאת רישיונות הייצוא צומצם לאחר שהונגש אונליין ל-37 שעות במקום חמישה שבועות או יותר.

אם כל כך טוב, למה יש עוד כל כך הרבה עבודה, לפחות לפי המצגת של פראנק? התשובה היא שהממשלה לא הצליחה להדביק את קצב ההתקדמות הטכנולוגית בקרב אזרחיה, לא השכילה להשקיע בזמן בשיפור ועדכון הממשקים ברוח הזמן ולכן, הרייטינג של פורטל gov.il לא הרקיע שחקים – לא מפני שאנשים לא רצו לגלוש בו אלא כי הוא לא היה מכוון ולא מותאם לצרכי האזרח.

חזון האזרח במרכז הגיע מאנשי התקשוב – ונשאר שם

ממשל זמין מסתובב באוויר הממשלתי והציבורי כמעט 20 שנים, עוד מימי פרויקט תהיל"ה ואחר כך במסגרות שונות במשרד האוצר, עד שהוקם גוף תקשוב ממשלתי שפעל בתוך האוצר והפך לרשות שהוכפפה למשרד ראש הממשלה. במהלך הזמן נעשו דברים יפים ופרויקטים יצאו לפועל בסביבות ממשלתיות – שם הדבר לא מובן מאליו, אבל הקצב היה איטי.

החזון של האזרח במרכז הגיע מאנשי התקשוב – ונשאר שם. הם דקלמו אותו בכל כנס ובכל מפגש עם מקבלי החלטות, שרים, מנכ"לי משרדי ממשלה ועוד, אבל ההתלהבות לא חלחלה. הממשלה דחפה מצד אחד לממשל זמין ואת התפיסה של האזרח במרכז, אבל מצד שני לא מימשה שום מהלך של משילות מול כלל המשרדים. התנהגות זו, אגב, אינה אופיינית לממשלה זו או אחרת, ונכונה לכל הממשלות וראשיהן שכיהנו מאז שהתחילו לדבר על הנושא.

אלא שבאחרונה יש סימן חיובי: המעבר לאכסניה של משרד ראש הממשלה מרמז על העלאת דרגת החשיבות שהממשלה רואה בממשל זמין ובתקשוב, מעצם הכפיפות לראש הממשלה ולמנכ"ל משרדו. האם זה יביא את השינוי המיוחל? ימים יגידו.

עכשיו, אחרי שפראנק הוכיח לשרים שתקשוב ממשלתי זה לא רק סיסמה אלא גם עניין כלכלי, צריך לקוות שהגלגלים ינועו מהר יותר. התוכניות לעתיד של הרשות, כגון מעבר לענן ופיתוח פלטפורמות שימושיות לשירות לאזרח כמו מובייל, חייבות לקבל תאוצה בהיקפים ובמושגים שלא מקובלים בשירות הציבורי. כדי לקיים אותם לא מספיקה רק טכנולוגיה חכמה. צריך את שיתוף הפעולה של הלקוח, במקרה הזה – משרדי הממשלה.

בדבריו בממשלה אתגר פראנק את השרים באומרו כי עליהם לרתום את משרדי הממשלה ולפעול להקמתם של כמה שיותר שירותים מקוונים מקצה לקצה. במדינה מתוקנת ורגועה יותר משלנו, כל שר היה לוקח את הדברים האלה הלאה ומורה למנכ:ל משרדו לדווח לו מה מצב השירותים המקוונים. האם זה יקרה כאן, בעקבות הדברים של פראנק אתמול? אני משאיר לכם, הקוראים, את הניחוש.