ה-1 במאי רלוונטי גם להיי-טק

ה-1 במאי, שמצוין היום (א'), ירד בשנים האחרונות, שלא לומר בעשורים האחרונים, מזוהרו ונחשב כמשהו ששייך לתנועות נוער כמו השומר הצעיר והנוער העובד, ולגופים מהצד השמאלי ההולך ומתמעט בחברה הישראלית. הגוף ה-"מיינסטרימי" היחיד שעוד מתעסק ביום הפועלים הוא הארגון המרכזי שאמור לייצג אותם – ההסתדרות, אבל גם הוא לא ממש מיינסטרימי בעולם של ימינו. זה אותו עולם שבו עבודה מאורגנת נחשבת לבזויה בעיני חלק גדול מהמעסיקים, והממשלה, ו-ועד עובדים נשמע באזני רבים מונח שלקוח מימי ההסתדרות העליזים, ואם כבר אקטואלי, הוא משויך לוועדים הגדולים, שמצוירים ככאלה ש-"עושקים את הציבור".

אלא שהיום הזה רלוונטי כיום אולי יותר מאשר בכל פרק זמן אחר בעשורים האחרונים. בתקופה שבה זכויות העובדים מידלדלות והופכות למרמס, שבה המעסיקים לא מתביישים לפעול במקרים מסוימים נגד העובדים ושהממשלה לא ממש עושה את עבודתה בעניין כמפקחת, היום הזה מקבל משמעות כפולה ומכופלת. יום שבא להזכיר לנו שהעובד הוא יצור חי שמגיעות לו זכויות ולא רק אמצעי לעשיית רווחים.

עדיין, רבים מזהים את ה-1 במאי עם הקומוניזם, ובראשו המצעדים הגדולים שנערכו לציון היום הזה בברית המועצות, או על ידי מפא"י ומפ"ם, בגרסה הישראלית. אלא שזו טעות: היום הזה משנה את פניו, כמו ששוק העבודה משנה את פניו, והוא והנושא אותו הוא מסמל קשור גם לתחומים כמו היי-טק. יותר ויותר עובדים בתעשייה, על הסגמנטים השונים בה, מבינים שעליהם לשמור על זכויותיהם בשוק העבודה הלא יציב של ימינו ולדאוג גם לעצמם. מונחים שנדמה כאילו נלקחו מהעולם הישן, כמו "הסכמים קיבוציים" ו-"ביטחון תעסוקתי", תופסים להם אחיזה גם בתעשייה הכי חדישה בארץ.

הגיע הזמן שהחברות יתעוררו

חלק מהחברות מקבלות את ההתאגדויות החדשות. יש מהן שעושות זאת בלי לצייץ, לפחות כלפי חוץ, ויש מהן שמעקמות את האף, אבל בסופו של דבר מקבלות את רצון העובדים. לעומתן, יש חברות שעושות את כל הטריקים והשטיקים שכתובים בספר כדי שלא להכיר בהתאגדות וברצון של העובדים שלהן לקבל זכויות בסיסיות.

אמדוקס, למשל, מסרבת להכיר בוועד העובדים שהקימה ההסתדרות בחברה, בטענה שהארגון לא עמד בתנאי החוק ולא גייס שליש מהעובדים, או יותר. על פי אמדוקס, ההסתדרות לא מייצגת את עובדיה ועל כן, היא מסרבת לנהל עימה משא ומתן על הביטחון התעסוקתי והתנאים שלהם. לעומת זאת, החברה הקימה ארגון עובדים משל עצמה, אולם בית המשפט פסק כי היא לא יכולה להכיר בו כארגון העובדים היציג ולנהל את המשא ומתן עימו.

כאמור, חלק מהחברות מכירות בזכויות העובדים שלהן, או לפחות עושות קולות כאלה (גם אם בעל כורחן). לעומתן, אחרות מסרבות ללכת עם הזרם ועדיין מתייחסות אך ורק לשורות הרווח וההכנסות באקסלים, ולא לגורם האנושי – זה שמביא להן את אותן הצלחות, מפתח את הטכנולוגיות וגורם למכירות הרבות. בתמורה, הוא לא זוכה בחלק גדול מהפעמים לתמורה ההולמת: השכר בהיי-טק גבוה במידת מה מהממוצע במשק, אבל שעות העבודה שוחקות וארוכות, הפנסיות במצב בעייתי וגם הזכויות האחרות טעונות שיפור. שלא לדבר על מצבם של עובדי הקבלן – תופעה בזויה שהולכת ומתפשטת בענף. לחברה שבה אותם עובדי קבלן מבצעים את עבודתם אין יחסי עובד-מעביד עימם, ולכן היא לא מחויבת להעניק להם זכויות.

הגיע הזמן לשנות את התמונה. הגיע הזמן שכלל הענף יבין שהעובד הוא זה שעומד במרכז החברות ובמרכז ההצלחה שלהן, הוא זה שמביא להן את הרווחים והוא זה שלזכויותיו יש להתייחס – ובעין מאוד אוהדת. הגיע הזמן לבטל את מוסד עבודת (או עבדות?) הקבלן. הגיע גם הזמן שזכויות עובדים כמו שכר הולם, שעות עבודה נורמליות, פנסיה והטבות שונות נוספות הן דבר שראוי שיהיה לכל עובד בענף, בין אם הוא מנכ"ל ובין אם הוא מהנדס תוכנה או איש QA חדש. ככל שיותר ויותר חברות יעשו כן, כך ייטב להן עצמן – שכן הן יקבלו עובדים מרוצים יותר, בעלי מוטיבציה גבוהה יותר לעבודה וסביר להניח שגם יעילים יותר – ולענף כולו.