להפסיק לדבר – להתחיל לעשות

מגמת הטרנספורמציה הדיגיטלית מסתובבת באוויר מזה מספר שנים. ההגדרה שלה לא הייתה כל כך בהירה כבר מהרגע הראשון. המילה "טרנספורמציה" הצליחה להפחיד לא מעט בעלי תפקידים בארגונים – ראשית משום שרבים לא אוהבים שינויים בחיים ושנית משום שהרבה מהם לא הבינו, ועדיין לא מבינים, מה מהות השינוי: מדוע לעבור לדיגיטל ואיך עושים את הדיגיטל הזה.

אלא שכידוע, במציאות אין ואקום. מגמה חדשה שמתחילה לחלחל לא נעלמת כי יש כאלה שלא מוכנים להקשיב או להפנים. הלחץ מגיע מלמטה, מחוץ לכותלי הארגונים, מאותם סטארט-אפים ויזמים צעירים. הם הקימו עסקים שנותנים שירותים שמתחרים ישירות בארגוני ענק, שמסורתית מזוהים עם אותו שירות, אבל הם לא היו צריכים להשקיע בתשתיות ענק, במערכות מחשוב. אותם חברות ויזמים הטמיעו את תהליכי העבודה, הייצור והשיווק בצורה דיגיטלית, אוטומטית, יעילה וקצרה.

העובדה הזו הפעילה פעמוני אזעקה באותם ארגונים שהחלו לחוש באיום הממשי האסטרטגי על עסקיהם, התעוררו והוסיפו עד גלגלים למכונה הענקית הזו ששמה המעבר לדיגיטל. חלק מאותם ארגונים צפו כיצד מתחרים או ענקים שלא התעוררו בזמן נעלמו מהעולם, בגלל חדשנות שיצרה תחרות. נוקיה (Nokia) היא דוגמה אחת.

אבל ההכרה וההתעוררות עדיין לא פתרו למנמ"רים בארגונים את השאלה איך עוברים לדיגיטל. הם עקבו בעניין רב אחרי מה שקורה בעולם הפיננסי, איך הבנקים הגדולים נלחמים ביניהם מי יהיה יותר דיגיטלי, ייתן עוד ועוד שירותים מקוונים ויקים את הסניף הדיגיטלי הראשון. יפה, אמרו אותם מנהלים, אבל הם הוסיפו שמה שבנק יכול להרשות לעצמו הם לא יכולים, גם אם הם משתייכים למגזרי שוק גדולים.

זו טעות חמורה, שבעקבותיה הם עשו עוד טעות חמורה: להמשיך לדבר על הדיגיטל וכמעט לא לעשות.

המטרה: לשנות דיסקט

כנס Thinking Digital של אנשים ומחשבים, שנערך היום (ג') במרכז הכנסים LAGO בראשון לציון, שם לעצמו למטרה לגרום למנהלי הטכנולוגיה והשיווק לשנות דיסקט. להפסיק לדבר, ולהתחיל לחשוב ולעשות את המהפך הדיגיטלי בתוך הארגון שלהם. זה נעשה בשלושה פאנלים שעסקו במהפך הדיגיטלי בתחומים שונים. אחד מאותם פאנלים עסק במגזר התחבורה, ובמסגרתו ישבו זה לצד זה יוני גריפמן, מנכ"ל אובר (Uber), אברהם פריד, יו"ר ארגון המוניות בישראל, ושי סופר, המדען הראשי של משרד התחבורה, נציג הרגולטור. עוד השתתפו בו שני יועצי תחבורה ותיקים – ויקטור אררה ורענן חסידוף.

אובר מייצגת את הדרגה הגבוהה ביותר של חדשנות בעולם ההסעה ההמונית והיא מאיימת על אחד המקצועות הוותיקים ביותר בעולם: נהגי המוניות. יש לחברה מערכות מידע, שרתים ושיווק חכם, שיודעים לחבר בין ביקוש להיצע. אלא שהרגולציה והאיגוד החזק של נהגי המוניות לא מאפשרים לאובר לממש את חזון התחבורה השיתופית: לאפשר לכל בעל רכב להיות נהג מונית.

אובר, כמו חברות אחרות בתחום, למשל Gett ו-Ryder, היא חברה עתירת טכנולוגיה, אנשי תוכנה וחוות שרתים, אבל אין לה בעלות על ציי כלי רכב. זה המודל שעובד גם בתחומים אחרים: תיירות, פרסום, בריאות, קמעונאות, שיווק, ביטוח, עסקים קטנים ומה לא. ארגונים הפסיקו למכור מוצרים – הם מוכרים זמן ושירותים, או, נכון יותר, מוכרים חוויית לקוח ושירותים.

המסרים של הדוברים בפאנלים היו פחות או יותר זהים: המעבר לדיגיטל הוא שילוב של טכנולוגיה, אוטומציה של תהליכים ומתן מענה מתמיד לחדשנות משבשת, שבאה מכיוון מתחרים חדשים ובלתי צפויים. התכלית של הארגונים החדשים והמסורתיים כאחד היא איך לספק טוב יותר את טעמו של הלקוח, את היכולת שלו לקנות בזול יותר, ואיך גורמים למשתמש להרגיש שהוא תורם משהו לחברה, מעבר לעובדה שהוא מספק את צרכיו המיידיים. מסר אחר הוא שדיגיטל הוא חלק משינוי ארגוני, שצריך לנהל ולהוביל אותו, והיחיד שצריך לבוהיל זאת הוא המנמ"ר. ההבדל הוא שבניגוד לעבר, המנמ"ר צריך ללמוד לעבוד עם כל מנהלי האגפים בארגון: השיווק, השירות והמנהלים הבכירים.

כולם ביחד וכל אחד לחוד מכוונים, בסופו של דבר, לאותה המטרה: שיפור תהליכים עסקיים ופיתוח מוצרים חדשים שנועדו לממש טוב יותר את החזון העסקי של הארגון – להרוויח ולמכור יותר. אם תרצו, זו התכלית של טכנולוגיה באשר היא, מאז שהיא באה לעולם. ארגונים ימשיכו לרוץ אחרי לקוחות ולשכנע אותם לקנות יותר, בעזרת הכלים הטכנולוגיים. הדיגיטל אינו המטרה אלא עוד דרך, חדשנית, לשרוד טוב יותר בעולם של ימינו.