השקיפות ברשויות המקומיות: ציון נכשל

מאז 2009 מפרסמת השלוחה הישראלית של עמותת שקיפות בינלאומית את הדו"ח השנתי שלה, שכולל את מדד השקיפות בפעילות של הרשויות המקומיות בישראל. מ-2012 הורחב המדד לקריטריונים הבוחנים שקיפות מעבר לנדרש על פי חוק חופש המידע – כ-100 במספר.

הדו"ח השנתי ל-2014, שנחשף בכנס שערכה היום (ב') העמותה בתל אביב, מראה תמונת מצב עגומה ביותר ומדאיגה לגבי רמת השקיפות במגזר המוניציפאלי. בעיקר המצב חמור בכל הנוגע לקריטריונים כמו יישום חוק חופש המידע, שקיפות במידע הקשור למכרזים ונגישות מידע לציבור. לעומת זאת, חלק מהרשויות קיבלו ציונים טובים, בעיקר מועצות מקומיות. הסעיפים העיקריים שהן טובות בהם אלה התנהלות כספית וגביית ארנונה מהתושבים. לעומת זאת, הציונים בכל מה שקשור לפירוט ההוצאות ודיווח לציבור מה עשו עם הכסף גרועים ביותר. עוד נקודה חשובה בדו"ח: המועצות המקומיות בולטות לטובה יותר מאשר הרשויות המוניציפאליות האחרות.

יצוין כי הדו"ח לא כולל ציונים שמיים לרשויות, כפי שהיה מתבקש מעמותה שעוסקת בשקיפות. הסיבה היא שאילו היו עושים זאת, העמודה של הרשויות שקיבלו ציון טוב מאוד ואפילו טוב הייתה נשארת כמעט ריקה. המצב עד כדי כך חמור ואפילו מדכא.

השנה נבחנו 48 אתרי אינטרנט של רשויות יהודיות ואחד בלבד של רשות ערבית. עורכי הסקר מנמקים זאת במחסור בכוח אדם מתאים הדובר את השפה הערבית. הציונים דורגו בטווח של A-D, כאשר A הוא הציון הטוב ביותר – 100. אף לא רשות אחת הגיעה לציון A או B ורק שבע הגיעו ל-C. כל שאר הרשויות (42) קיבלו את הציון D. בנוסף, הרשויות קיבלו ציונים נמוכים בנושאים השונים, בהשוואה לדו"ח של 2014.

הגיע הזמן להתערבות מיידית של רשויות החוק

המסקנה החד משמעית היא: חוסר השקיפות בולט בכל הרשויות ולאורכם של הנושאים. יצוין כי הנושאים הבעייתיים ביותר והטעונים שיפור ברמה הגבוהה ביותר הם אלה שהיו באותו הסטטוס גם בשנים הקודמות. נכללים בהם, בסדר יורד: מבקר העירייה, מענקים ותמיכות, חברות עירוניות, חוזים ומכרזי תשתית, כספים ותקציב, סביבה ובמקום הנמוך ביותר – שקיפות כללית.

מבין הרשויות שקיבלו ציון טוב יחסית, הקריטריון שזכה לציון הגבוה ביותר הוא השקיפות בתחום הארנונה והכספים, כשבתחתית הרשימה נמצאים השקיפות, או יותר נכון חוסר השקיפות, בישיבות מועצה, בעיקר בכל הנוגע לשידורים ישירים של הישיבות, וכן נושאי דרכי ההתקשרות וחוזי המכירות, ופרסום דו"חות מבקר העירייה. מרבית הרשויות מעדיפות להצניע את הדו"חות הללו או לתת להם חשיפה מינימאלית, כדי שכמה שפחות אנשים יראו אותם. נראה שלחלק מהרשויות יש סיבות טובות מדוע לא לפרסם את הדו"חות הללו.

לכאורה, נראה מהממצאים כי חוק חופש המידע לא מיושם במלואו, מה שמצריך התערבות מידית של רשויות החוק. בקטגוריה זו, כ-52% מהרשויות שנבחנו נתנו מענה לפחות ממחצית מהקריטריונים וקיבלו ציון טעון שיפור. באתר של המועצה המקומית גבעת זאב לא נמצא כל מידע רלוונטי והיא לא קיבלה ניקוד בקטגוריה זו.

עוד עולה מהנתונים כי באתרים של 30 רשויות (כ-60%) פורסמו כתובת המייל של הממונה על יישום חוק חופש המידע ברשות או טופס פנייה מקוון אליו. במרבית האתרים שפרסמו את המייל של הממונה פורסם גם מספר הטלפון במשרדו. עם זאת, יותר רשויות פרסמו את מספר הטלפון במשרדו של הממונה – 35 (כ-71%) – מאשר אלה שפרסמו אמצעי פנייה אינטרנטיים אליו.

שקיפות נמדדת בראש ובראשונה במידת הגילוי, בנגישות של המידע ובזמינותו לציבור. "משמעותה של שקיפות נמצאת גם במתן חשיבות לכך שהמידע יהיה רלוונטי ואיכותי, דהיינו מספק מידע נדרש עדכני ומובן ורלבנטי ועשיר", כתבו מחברי הדו"ח במסקנות החמורות שלהם. "חוסר המודעות לחשיבותה של השקיפות ולתרומתה למניעת שחיתות מחד, וחוסר במשאבים לשיפור השקיפות ברשויות רבות מאידך, מדגישים את הצורך בחינוך ליושרה ולשקיפות ברשויות השונות".

השלוחה הישראלית של עמותת השקיפות הבינלאומית לקחה על עצמה להוביל את תהליכי הטמעת השקיפות ברשויות. אין ספק שהעבודה הזו תיעשה בעזרת המנמ"רים במגזר המוניציפאלי, בראשותו של ד"ר עדי קפליוק, יו"ר פורום המנמ"רים ברשויות המקומית. לידיעת הקורא סילבן שלום.