על Waze, כדורסל וניהול

באחד הבקרים האחרונים נסעתי לירושלים. כהרגלי, הפעלתי את Waze ורשמתי את יעד הנסיעה – יעד קבוע של אחד מלקוחותיי. בנסיעות שונות ליעד הזה, Waze לוקח אותי בדרכים שונות. זה קורה גם אם מדובר בשעות דומות – ויותר מאשר במקרים של יעדים אחרים.

ירושלים היא עיר מאוד מיוחדת ומורכבת לא רק מבחינה דתית, דמוגרפית, מדינית או פוליטית – גם מבחינה תחבורתית. קשה לנהוג בה למי שלא מכיר אותה היטב, ומסתבר שגם Waze צריך להיות מאוד יצירתי כדי למצוא בה מסלול אופטימלי. אז הוא חישב מסלול, אני העדפתי "מסלול חלופי" – והגעתי בשלום ובזמן.

אבל בנסיעה חזרה, "רבתי" איתו. הוא תכנן נסיעה דרך מבוכי מאה שערים. חוויתי את זה בעבר. בפעם הראשונה זה הרגיש כמו בארץ זרה, בשנייה כמו הרפתקה מוזרה ובפעמים הבאות זה כבר הפך למועקה. הפעם החלטתי שלא. הסתכנתי במשבר עם החבר הטכנולוגי הקטן, לא ביקשתי ממנו הצעות למסלולים חלופיים ופשוט פניתי לנסיעה ב-"דרך המלך". הוא, כהרגלו לא ויתר, הנחה אותי לפנות כך שאחזור למסלול המקורי. גם אני יודע להיות עקשן ולא פניתי. Waze ניסה עוד פעם לתקן אותי, אבל בסוף נשבר והתיישר למסלול שרציתי. אפילו יצא שהמסלול שלי קצר בקילומטר ובשתי דקות. תחושת הניצחון שלי לא איחרה לבוא.

כך גם בכדורסל: תחושת הניצחון שלנו, אוהדי הכדורסל הישראליים הפטריוטים, לא איחרה לבוא עם הישמע גודל ההישג של דיוויד בלאט וקבוצתו, קליבלנד, לגמר ה-NBA. אלא שבניגוד אלינו, בארצות הברית חלוקים לגבי התרומה של המאמן "שלנו" מול זו של כוכב הקבוצה, הכדורסלן הטוב בעולם, לברון ג'יימס. יש שיגידו שג'יימס, עם מנהיגותו וביצועיו על המגרש, הוביל את הקבוצה למעמד, ויש שסבורים שבלאט, עם כישוריו כמאמן והפיכת אוסף שחקנים נוטפי אגו לקבוצה, הוא שעשה את זה.

בינתיים הספיקה הקבוצה להפסיד במשחק הראשון בסדרה, אבל בכל מקרה, מאחר שבלאט הצליח להוביל אותה למשחק הגמר, אף על פי שמשחק אצלו כוכב עם אגו ברמה כזו (כן, אף על פי – זו לא טעות) – ההישג של העלייה לגמר הוא קודם כל שלו. זה עוד מבלי להזכיר את שאר פעולותיו כמאמן שרואה את כל התמונה בכל נקודת זמן, מתאים ומנהיג.

כמו בכדורסל גם בניהול: אם אין מנהל מתאים – אין הישגים

וכך בדיוק זה בניהול. גם אם יש "כוכב" בצוות, ללא מנהל מתאים – לא יהיו ממש הישגים. אולי דברים "מקומיים", הצלחה כאן, ניצחון שם, אבל רק עם תרומת מנהלים יושגו לאורך זמן היעדים. בצה"ל, מ"מ צעיר מאותגר לא פעם על ידי סמל ותיק. אף על פי שהמ"מ קצין והסמל לא, עליו להקשיב לו, לכבד את ניסיונו של הסמל, ללמוד ממנו ולהיעזר בהשפעתו על האחרים – אבל הוא זה שנושא באחריות. הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות ולכן, אל לו לבטל את עצמו מפני הסמל "הכוכב". כך נהג בלאט וכך צריך לנהוג כל מנהל בסיטואציה דומה.

באופן דומה, צריך לקחת את Waze כמשל ולקבוע שאין תחליף להחלטות מנהל. לא נכון לסמוך על תהליכי קבלת החלטות אוטומטיים, לא נכון לתת לשום מכונה או תוכנה לקבל את ההחלטות. להמליץ – כן, להחליט – לא. או לפחות עוד לא. סדרת הטלוויזיה "המבוקש" מספרת על מכונה מבוססת "אינטליגנציה מלאכותית" והידרדרות למצב של "הגולם קם על יוצרו". עוד יבוא היום לכך. בינתיים, צריך להיעזר בכל התחכום הטכנולוגי כדי להביא את מיטב הנתונים – ובזמן, כדי לאפשר למנהל לשקול אותם, להוסיף "תחושות בטן" מבוססות ולקבל החלטות. כך כנהג מול Waze; כמפקד מול תמונת מצב ממוחשבת; בהחלטות מנהל על תעדוף משימות, שמסתייעות במערכות שמחשבות ערך עסקי מול כדאיות כלכלית; ובהחלטות על השקעות בהגנת סייבר, שנשענות על מידע מוצלב של נתוני מודיעין ורמת הבקרות.

במקרה של קליבלנד, אם היא תזכה בסדרת הגמר, למרות ההתחלה הלא טובה, רוב האמריקנים יגידו שזה בזכות לברון ג'יימס, אבל אם היא תפסיד – כולם יגידו שזה בגלל בלאט. לא נכון "ניהולית?" אז לא.