על שחיתות, שקיפות ומשילות בעזרת מערכות מידע

ויכוח ציבורי מעניין מתפתח בימים אלה בארצות הברית, בניסיון להגדיר את גבולות המושג שחיתות, או נכון יותר טוהר המידות, בקרב נבחר הציבור. הרקע לוויכוח הוא ספרו של פיטר שווייצר Clinton Cash , שמעורר סערה.

הספר חושף פרטים על הכספים שצברו בני הזוג קלינטון בעת כהונתו של ביל בבית הלבן. לטענת הכותב, מדובר ב-130 מיליון דולר ממקורות "לא ברורים ולא שקופים".

במאמר שפרסם בשבוע שעבר בוושינגטון פוסט (Washington Post) מציע לורנס לסינג, מנהל מרכז אדמונד ספרא לאתיקה באוניברסיטת הרווארד, הגדרה לשחיתות. "שחיתות היא לא רק כסף. שחיתות היא גם סוג של כלכלה – כלכלה של השפעה שמובילה כל נפש שפויה לאמונה הוגנת שהשפעה פרטית השפיעה על מדיניות ציבורית", הוא כותב.

לסינג מדגיש כי על אף שאין הוכחות שההון המדובר של בני הזוג קלינטון הושג בדרכים לא כשרות, מדובר לא רק בדיון על שחיתות במובן הפלילי, אלא גם בנורמות של התנהגות.

הטכנולוגיה כלוחמת בשחיתות

אחת הדרכים להילחם בשחיתות שלטונית היא אימוץ כלים טכנולוגיים מגוונים, שמבצעים אוטומציה של תהליכי בקרה והחשוב מכל – מגבירים את השקיפות בתהליכים שונים. העידן הדיגיטלי, שהביא לעולם את גוגל (Google), פייסבוק (Facebook) ומקורות נוספים שבהם מפרסמים מידע והוא מגיע בתוך שניות למיליוני אנשים, מקשה במידה רבה על בעלי השררה לחרוג מתפקידם ולקחת שוחד, למשל. יותר ויותר דברים נעשים שקופים וכפי שאמר השופט האמריקני לואיס ברנדיס, "אור השמש מחטא הכול".

האתגר המרכזי הוא לחנך את הפקידים שהמידע שבידם אינו שלהם ושהוא שייך קודם כל לאזרח. לכן, קיימת כיום מגמה להנגיש מידע רב ככל האפשר שמצוי במשרדי ממשלה, בארגוני בריאות ובכל גוף ציבורי שאוסף מידע, ולאפשר חשיפה אליו.

בשנים האחרונות, עיקר המאבק של הארגונים הרלבנטיים הוא להגברת השקיפות בכל מה שקשור לפעילות הכנסת הממשלה. למשל, מאבקים להנגשת תקציב המדינה, הפיכתו לחומר קריא שכל הדיוט יוכל להבין ולקרוא אותו, וכמובן – מעקב צמוד אחר ועדות הכנסת. באותן ועדות מתעופפים לעתים מיליונים בהצבעות מהירות של ח"כים, שחלקם כלל לא יודע על מה ולמה. תשאלו את ח"כ סתיו שפיר, שנאבקה בהעברות תקציבים בוועדת הכספים והרגיזה ח"כים רבים שעדיין שייכים לדור שלא כל כך מוכן לקבל את עליונות הטכנולוגיה – זו שמסייעת לאזרח לשמור על דמוקרטיה טהורה ונקייה.

ב-2012 דנה הממשלה בעקרונות הממשל הפתוח וקיבלה את ההחלטה הבאה: "עקרון השקיפות והדווחיות אומר כי המידע הוא משאב ציבורי שלאזרחים ולעסקים צריכה להיות זכות לגשת אליו, ועל הממשלה לאפשר גישה חופשית ולהנגיש את המידע". עוד נכתב בהחלטה כי "על הממשלה לגבור על קשיים ארגוניים, פוליטיים וחברתיים".

טכנולוגיות חדשניות אינן עקרון של הממשל הפתוח, אך המעורבים בקידום היוזמה מציינים כי הטכנולוגיה והחדשנות הטכנולוגית הן מה שמאפשר את קידום הנושא, ואין אפשרות לקדם אותה מבלי שהממשלות מתקדמות ואף מובילות מבחינה טכנולוגית.

ואמנם, בעקבות ההחלטה הזו (וקודמותיה) קמו פרויקטים טכנולוגיים שונים. למשל, Data Gov, אתר התקציב הפתוח, שפותח לאחר המחאה החברתית ביוזמת השר לשעבר מיכאל איתן, או אתר קשרי ממשל, שבו ניתן לראות את כל החוקים שהכנסת מחוקקת.

אבל קיומם של האתרים לא מספיק. למרבה הצער, הרייטינג שלהם נמוך מאוד. מיזמים של שידורים ישירים מוועדות הכנסת נתקלים בהיענות חלושה. מה גם שהכנסת עצמה היא אחד המבנים הבלתי נגישים לאזרח הפשוט, שרוצה לבוא ולראות מה עושים הנבחרים שלו. חסמים ביטחוניים וביורוקרטיים מקשים עליו לעשות זאת.

אנחנו יודעים לצקצק בלשון ולהזדעזע בכל פעם שאנחנו קוראים על חשדות לשחיתות, במיוחד במוסדות שלטוניים ובקרב אנשי ציבור. עדיין לא קם הגרעין האזרחי שישלח מספיק נציגים לכנסת מתוך אג'נדה של מלחמה ללא פשרות בשחיתות, קודם כל על ידי הטעמת כלים ומערכות ממוחשבות שיקלו על עבודת הבקרה ויקשו על הניסיונות לפגוע בטוהר המידות.

בשבועות הקרובים אמורה ח"כ איילת שקד להיכנס לתפקידה כשרת המשפטים. אחד התפקידים המרכזיים של משרד זה הוא מלחמה בשחיתות ומאבק למען שקיפות. טוב תעשה השרה הטרייה אם תקדיש לכך תשומת לב ותתייעץ עם האנשים הנכונים שיכולים לסייע לה, ובמקביל תבקש משותפה הקרוב לדרך, השר נפתלי בנט, שר החינוך המיועד, שיקדם תוכניות לימודים להטמעת תרבות ומשילות נקייה ובעיקר שקופה. לאור הפרשיות האחרונות – זה מתבקש.