IT רלבנטי – תלוי בעיני מי

במאי 2003 פרסם ניקולאס קאר מאמר במגזין הרווארד ביזנס ריוויו (Harvard Business Review), שנשא את הכותרת IT Does Matter. הייתה זו הפעם הראשונה בה קראו תיגר על אחת הפרות הקדושות ביותר בעולם המיחשוב הארגוני. קאר קבע במאמרו, כי ה-IT אינו רק כלי, צינור, שדרכו הארגון מקבל את צורכי המיחשוב שלו, אלא הוא מהווה פונקציה חשובה במעלה ליישום האסטרטגיה העסקית של הארגון, ומסייע לו במלחמה בשווקים משתנים ואגרסיביים. מחבר המאמר השווה את ה-IT למוצרים ולמושגים שהיום נחשבים למובנים מאליהם, כגון תקע החשמל שבקיר, או ברז המים. כך, קאר מיקם את ה-IT בצד התשתיות.

שוק ה-IT הישראלי נחשף למאמר מעורר ההדים הזה, באמצעות סדרת מאמרים שפרסם רז הייפרמן, אז סמנכ"ל בכיר להנדסה ומנמ"ר בזק, ב-InformationWeek. מאז זרמו הרבה מים בירדן, ונערכו פאנלים רבים בסוגיה. אתמול (ד') התייצב הייפרמן, הפעם בתפקידו כסמנכ"ל מערכות מידע בביטוח ישיר, בפני פורום המנמ"רים והמנכ"לים C3 של אנשים ומחשבים. הוא היה המרצה המרכזי במפגש שנשא את השם IT Does Not Matter. הייפרמן סיפר שהתגובות למאמר המקורי היו בתחילה אמוציונאליות למדי: מנמ"רים ואנשי מערכות מידע חשו "נעלבים" מהדברים שכתב עליהם קאר.

כיום, יותר משש שנים לאחר פרסום המאמר, הציג הייפרמן תפיסה, שמוכיחה כי ה-IT יכול להיות גורם רציני באסטרטגיה התחרותית של הארגון, וכי הוא כבר מזמן לא רק בצד התשתיות. אבל בהבדל מלפני שש שנים, ההשקעה המוצלחת ב-IT מותנית בכך שהנהלות חייבות להבין ולהיות מעורבות ב-IT על רבדיו. הייפרמן סבור שמנכ"ל רציני לא יכול להגיד למנמ"ר: "או קיי, הבנתי, לך תעשה את זה". המנכ"ל חייב להגדיר ולהיות מעורב בכל התהליכים, כדי שה-IT יהיה רלבנטי לעסקים שלו.

הייפרמן הסתמך בהרצאתו על שורה של מחקרים שפורסמו בארה"ב, שהוכיחו שחור על גבי לבן כי ארגונים אשר ידעו לנצל את ה-IT בצורה מושכלת – הצליחו להביא ערך לבעלי המניות שלהם יותר מאשר אלה שלא עשו זאת. הנתונים הללו הם חד-משמעיים ואינם ניתנים לפרשנות. לצד כמה תיאוריות לעיצוב תוכניות אסטרטגיות תחרותיות, הוא הציג גם סיפורי הצלחות של חברות ענק גלובליות, שהשקיעו ב-IT והצליחו יותר מהמתחרות שלהן. כך, קבע הייפרמן, "ה-IT אינו סתם כלי לשימוש ההנהלה, אלא מסייע לה בהישרדות בשוק תחרותי". כך, לדוגמה, חברת התעופה Southwest הצליחה, בעזרת שימוש נבון ב-IT להציע טיסות במחירים זולים משמעותית ממתחרותיה, ועדיין להרוויח.

את הצד השני של המטבע ייצג בחן רב כרגיל, זיו מנדל, מנכ"ל ג'ון ברייס הדרכה. הוא חובש שני כובעים: האחד, של איש IT, מטמיע, מיישם ומלמד, והשני, של מנכ"ל המנהל 1,500 עובדים. מנדל העביר לנוכחים את התחושות כיצד הם נראים בעיני ההנהלה. המסר שלו היה שיותר מדי מנמ"רים מתאהבים ביעד שהם הציבו לעצמם, להיות חלק מההנהלה, והם מתנהגים לפעמים כאילו הם באמת גורם חשוב בהנהלה. זאת, בעוד שחברי ההנהלה והמנכ"לים רואים את התמונה מעט אחרת. מנדל סיפר על מנכ"לים ששפכו את ליבם לפניו, וסיפרו לו על המנמ"רים שלהם ששכנעו אותם להשקיע בפרויקטים שלא הביאו שום תועלת.

התהום הפעורה בין המנמ"ר למנכ"ל עדיין גדולה, אמר מנדל, אבל בשל היותם המנכ"לים, ולעיתים גם הבעלים – הרי שהם הקובעים את הטון. טון זה, כך על פי מנדל, איננו תמיד ערב לאוזני המנמ"רים. הדרך להתמודד עם מצב זה היא כמובן להמשיך ולהתאמץ, כדי להוכיח שה-IT חיוני מאוד לארגון. בנוסף, טוב יעשו חלק מהמנמ"רים, אם יציצו מדי פעם במראה, יעצרו לרגע, ויחשבו: האם באמת אנחנו כל כך נחוצים?

מנדל סיים בטיפ: "בדקו היטב ממה בנוי הבונוס של המנכ"ל, ובהתאם לכך הציעו לו את פתרונות ה-IT. פתאום תרגישו את ההבדל". שווה לנסות. אם הצלחתם, ספרו לו, וגם לנו.