מחטף ביומטרי בדרך להרכבת הקואליציה

השר גלעד ארדן, המשמש כשר הפנים בממשלת המעבר, עד להקמתה של הממשלה החדשה, שחרר אתמול (ב') הודעה דרמטית, לפיה הממשלה תחייב את אזרחי ישראל לעבור לתעודת זהות חכמה. התעודה הזאת, שמצויה במחלוקת ציבורית, דורשת השארת טביעות אצבע במאגר הביומטרי.

הודעתו של ארדן עוררה לא מעט תמיהות, שכן הממשלה החדשה טרם הוקמה ומלאכת איוש המשרדים וחלוקת התיקים נמצאת בעיצומה. ארדן מייעד את עצמו לתפקיד הרבה יותר בכיר מאשר שר הפנים ולכן פרסום הודעה בתחום משרד שהוא, אם רצונותיו יתממשו, דייר זמני בו היא עוד דוגמה כיצד פוליטיקאים משתמשים בנושא כל כך מרוכב ורציני לצרכים שלהם.

בנוסף, ארדן מנצל את העובדה שלרוב הציבור יש זיכרון קצר, ולכן הוא מרשה לעצמו להתבטא כפי שהתבטא. במסגרת ניצול הזיכרון הקצר, דואגים הממונים על הנושא בממשלה לציין כי הסיבה העיקרית למעבר לתעודות חכמות הוא מאבק בארגוני הטרור ובזיופי התעודות. שוב הולכים על המנטרה הפופולרית, מפחידים את הציבור ומעוניינים לאלץ אזרחים תמימים לבצע פעולה בלתי הפיכה, שספק אם הם רוצים בה.

הטיפול בחוק ובאישורו – שערורייתיים

הרקע להנפקת התעודות החכמות היה אמנם ביטחוני-לאומי מאז שהגו את הפרויקט, אבל חלפו מאז 12 שנים ושר הפנים הנוכחי לא טורח להתייחס לעובדה שמדובר באחד הפרויקטים הכושלים ביותר שמדינת ישראל ביצעה, בעלות של מיליונים רבים מאוד של שקלים. הסיבות העיקריות לכישלון הן שני מכרזים שנפסלו על ידי בתי המשפט, עם ביקורת חריפה שנוגעת לאי סדרים שמשום מה לא נחקרו מעולם. בנוסף לזה, המשא ומתן שנוהל מול HP, החברה שבסופו של דבר זכתה במכרז, היה ארוך ונוהלו מאבקים משפטיים מול אלה שערערו על תוצאותיו. ואם זה לא מספיק, גם אחרי שנחתם ההסכם עם HP הפרויקט נשאר כאבן שאין לה הופכין במשך חמש שנים לפחות, בגלל ביורוקרטיה, חילוקי דעות בין משרדים שונים וחוסר יכולת טכנולוגית של הספק שזכה לעמוד בדרישות.

המאגר נסמך על חוק הביומטריה. הטיפול בחוק ובאישורו שערורייתיים בפני עצמם. מספיק אם אציין כמה עובדות: הצעת החוק הוגשה לכנסת ה-17 באוקטובר 2008. היא אושרה בקריאה ראשונה, אולם לא הספיקה להמשיך הלאה, שכן הכנסת התפזרה. ח"כ מאיר שטרית, שכשר הפנים קידם את הצעת החוק בכנסת ה-17, הגיש אותה מחדש, בנוסח זהה, כהצעת חוק פרטית בכנסת ה-18, מהאופוזיציה. ההצעה נדונה בוועדה משותפת לוועדות הפנים והמדע והטכנולוגיה. שטרית ניהל גם את ועדת המדע והטכנולוגיה וגם את הוועדה המשותפת. הדיונים היו סוערים ומתוחים.

לחוק יש מספר מתנגדים בולטים, כל אחד מהם בעל משקל ציבורי מכובד ביותר. האחד הוא מיכאל איתן, שעוד בהיותו שר בממשלתו של בנימין נתניהו (בין 2009 ל-2013) התנגד לעצם קיומו של המאגר הביומטרי, מחשש לדליפות. פרופ' עדי שמיר הציע, לעומת זאת, פתרון טכנולוגי שיקטין במעט את הסיכון. פרופ' אלי ביהם, דיקאן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון, תמך בהצעתו של שמיר והביע תרעומת רבה על תגובתו של שטרית, שדחה את ההצעה על הסף. "המטרות של הממשלה לא כתובות בחוק. הממשלה רוצה כלים שיאפשרו לה לעקוב אחר האזרחים, כלומר: אין לה בכלל עניין לשמור על פרטיות האזרח", אמר.

החוק אושר בדצמבר 2009 ונקבע שהוא ייכנס לתוקף חודש אחר כך, בינואר 2010. אולם רק במאי 2011 אישרה הממשלה את התקנות, וביוני באותה השנה הן אושרו בוועדת המדע והטכנולוגיה. בעקבות מאבקם של איתן והתנועה לזכויות דיגיטליות נקבע כי החוק יוחל בהדרגה, כפיילוט שיימשך שנתיים. אלא שלממשלה לא בער והיא ביקשה בכל פעם הארכה מהוועדה, בתואנות שונות ומשונות. כדי לסבר את האוזן, הפיילוט, שאמור היה להסתיים כבר לפני שנתיים, יסתיים רק בעוד שלושה חודשים.

בנוסף, הפיילוט הוגדר מראש בצורה מעומעמת. למשל, לא נקבעו בו מדדים להצלחתו. לשיטתם של אנשי משרד הפנים, יותר מ-600 אלף מאזרחי ישראל הסכימו להשתתף בניסוי מאז החל הפיילוט. לא ברור האם זה הרבה או מעט ולא ידוע מה היו הציפיות של המשרד. את המידע הזה מסתירים ארדן ואנשי משרדו – ולא במקרה.

ואם זה לא מספיק, התירוץ לתת טביעות אצבע הוא בדרך כלל קבלת שורה של הקלות והטבות בעלות משמעות כלכלית. אלא שעד היום לא יצא לפועל כל פרויקט לאומי שמעניק יתרון לתעודה החכמה, אין כלל פרויקטים כאלה. כלומר, באופן עקיף ומבלי להתכוון לכך, הממשלה מטעה את הציבור, מנסה לשכנע אותו לעבור לתעודות חכמות אבל לא מספקת לו את התמורה.

השורה התחתונה: נראה כי שוב לפנינו דוגמה של שימוש ציני בטכנולוגיה כדי לשרת מטרות פוליטיות. תעודות חכמות עם שבב ביומטרי שמוטבע עליהן חשובות ואף רצויות. הקשר שלהן למאגר ביומטרי נתון במחלוקת עמוקה ומן הראוי שהממשלה חדשה שתקום תנהל דיון ציבורי תקין ושקוף, כדי שכל אזרח ידע מהם היתרונות והחסרונות של התיעוד והמאגר הביומטריים. בסופו של דבר, הציבור מצביע ברגליים (או נכון יותר באצבעות), ואין חוק או שר שמחפש קידום שיכולים להכריח אותו להסכים לקבלת תעודה חכמה בתמורה לנתינת טביעות אצבעות.