כך המפלגות מזלזלות בשישה מנדטים

סקר חדש של מחלקת המחקר של אנשים ומחשבים מראה כי בכירי תעשיית ההיי-טק בישראל חשים שהמפלגות שרצות לבחירות לא משקיעות שום מאמץ כדי לשכנע אותם, וכי המצעים שלהן לא מתייחסים לענף ישירות, מלבד סיסמאות נבובות כמו עידוד הצמיחה והחדשנות.

מדובר בקהילה של 200 אלף עובדים שמועסקת ישירות בהיי-טק, עוד כמה עשרות אלפי עובדים בתעשיות האקו-סיסטם השונות ובני משפחותיהם. בחישוב פשוט, אפשר לומר שהמפלגות לא מתייחסות, שלא לומר מזלזלות, בלפחות שישה מנדטים שיכולים היו להתחלק ביניהן אילו היו מכניסות למצע שלהן סעיפים שקשורים לתעשיית ההיי-טק.

נתון זה מקומם אבל לא מפתיע. ממשלות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד הממשלה היוצאת, שחלק מחבריה מכהן כבר שש שנים ברציפות, לא התאמצו מעולם לפנות למגזר שמהווה הקטר של המשק. אולי מפני שחלק מהפוליטיקאים סבור כי את אנשי ההיי-טק מעניינים מקום העבודה שלהם, השכר ואולי האקזיט הקרוב – ותו לא. הסקר מעלה שהאמת הפוכה. עובדי ההיי-טק מוטרדים מאוד ממצב הענף, שהוא חלק מבעיות הייסוד של המשק הישראלי.

תעשיית ההיי-טק אחראית לרבע מכלל הייצוא של מדינת ישראל, ייצוא שבלעדיו המשק לא יכול לתפקד. כדי שהיא תוכל למלא את תפקידה נדרשים תנאי יסוד תשתיתיים, פיזיים ואנושיים, שבכל מדינה נורמלית הממשלה מספקת אותם. חברות ההיי-טק מעולם לא ביקשו סובסידיה מהממשלה או כל סיוע שיתרום לכיסן. יתירה מזאת, הן תורמות למשק הישראלי לא פחות מכל תעשייה אחרת – ואולי יותר. אולם, בדיוק כמו שענף ייבוא המכוניות ,למשל, לא יוכל להתקיים אם המדינה לא תסלול כבישים (כי לא יהיה למכוניות היכן לנוע), תעשיות האלקטרוניקה, הטכנולוגיה ואפילו הסטארט-אפים לא יכולים לפעול בלי התשתית המתאימה.

התעשיות האלה פועלות במצב של חסר תשתיות והעדר תשומת לב ממשלתית מזה יותר מעשור. תקציבי המדען הראשי, שמהווים מקור חמצן להקמת חממות המעסיקות מהנדסים ישראליים, הולכים וקטנים, לעומת הביקוש הגדל. מערכת החינוך ממשיכה לא לספק את כמויות הבוגרים שנדרשים לתעשייה ואלה שמסיימים לא עומדים בציפיות של החברות הגדולות. צה"ל נאלץ להשקיע מיליוני שקלים בכל שנה כדי להכשיר לעצמו ובעצמו את לוחמי התקשוב, המודיעין והמחשוב – זירה שהופכת יותר ויותר לזירת קרב מרכזית. שלא לדבר על האקדמיה והמכללות, שנאנקות תחת גירעונות הולכים וגדלים. כיתות נסגרות והרמה יורדת. מעל כל זה משפיע, כמובן, יוקר המחייה הכללי בישראל: מיסים גבוהים, ארנונה שמטפסת בכל פעם שראש עיר נזכר שאין לו כסף לבנות עוד מזרקה ושהכי קל להעלות את הארנונה ל-"היי-טקים העשירים", וכן הלאה וכן הלאה.

דואגים לסקטורים – אבל לא לסקטור ההיי-טק

אילו הפוליטיקאים, שרואים את עצמם מובילים את המדינה לחדשנות ולצמיחה, היו שואלים את מנהלי ועובדי ההיי-טק את אותן השאלות שאנחנו, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, שאלנו, הם היו מגלים שאותם מנהלים ועובדים לא דואגים רק לעתידם האישי, אלא לעתיד התעשייה.

לראייה, 82% מהמשיבים היו שוקלים להצביע בעד מפלגה שתיתן מלגות לתלמידי תיכון שילכו ללמוד מחשבים, שתעודדנה הקמת מרכזי היי-טק בפריפריה ושתיתנה הטבות לחברות רב לאומיות כמו אינטל (Intel) ולא תגרש אותן מפה, כפי שחלק מאנשי האוצר חושבים שצריך לעשות.

לא מפליא גם שחלק מהנשאלים סבורים כי הגיע הזמן למנות שר לענייני היי-טק בממשלה, ולא להצמיד את זה למשרד הכלכלה ולשר שבמקרה הגיע מהענף. כמו כן, לא בכדי הם מצפים למתן הטבות מס למי שיפנה לתחום, כי הם מבינים שהעתיד של המדינה הוא בחדשנות, בצמיחה ובפריצה החוצה, לשווקים בינלאומיים.

אסור להסיק מכך כי עובדי ההיי-טק נטולים דעות פוליטיות וכי הם לא מייחסים חשיבות לנושאים אחרים שעומדים על סדר היום. אבל בין זה לבין התעלמות מוחלטת מצד כל המפלגות ממגזר שלם, שאילו היה מצליח להתארגן לרשימה אחת היה מכניס לכנסת שישה מנדטים על חשבון אותן מפלגות, הדרך ארוכה ורבה.

הבחירות בישראל הן בעלות גוון סקטוריאלי, עם לוביסטים שפועלים למען סקטורים כאלה ואחרים ללא ליאות בכנסת. רק להיי-טק אין ולא היה אף פעם נציג ישיר בכנסת, מפני שאף אחד מבכירי הענף לא מוכן להיכנס לקלחת הזו ובין בחירות לבחירות הם צריכים לעבוד.

עובדי ומנהלי ההיי-טק, בפעם הבאה שתוזמנו להשקת סניף או מרכז פיתוח חדש של חברה נחשבת שתגיע לישראל ולאירוע יוזמן שר בכיר, או אפילו ראש הממשלה, אל תתביישו להזכיר לו שאתם שייכים לאותם שישה מנדטים שהוא לא שם עליהם, אלא אם כן מדובר באירועים מלאי מצלמות וזרקורים.

למרות הייאוש, לכו להצביע. אל תישארו בבית. אולי בכנסת הבאה יתרחש נס וישראל תתחיל להשקיע בעתיד שלה.