סערה בכוס מים

הביצה הקטנה, החמימה והנסתרת מן העין של איגוד האינטרנט הישראלי רוחשת והומה בימים האחרונים, תוך שמאמרים בעיתונות הטכנולוגית והיומית תוקפים את הנעשה שם. המסר הכללי מצייר, לכאורה, תמונה שלילית של אגודה סגורה, מונופוליסטית ובעלת תקציבים גדולים שמנוהלים ללא בקרה ציבורית עם סדרי עדיפויות מעוררי שאלות.

מראש ברור שזהו גל עונתי. מידי פעם עוברת תזזית בביצה, בעקבותיה ממריא הגל המזמזם ומתעופף מעליה. גורם לכך עיתונאי צעיר או תמים ולעיתים צירוף של שניהם גם יחד. רבים מקוראי הטור, הגם שנמנים הם עם אנשי המקצוע, אינם יודעים מאומה על הגוף הזה. המדובר בעמותה ללא כוונות רווח, שלוחה מקומית של ISDOC. זה האחרון הנו גוף בינלאומי השוקד על תיאום בין כל הקצוות של הרשת. האיגוד הישראלי הוקם כבר לפני 15 שנים. שלוש שנים לאחר מכן החל בהסדרת רישום שמות המתחם המקומיים, אלה שנושאים את הסיומת il.  זוהי פעילותו המוכרת ביותר, שמקיפה כיום מעל 150,000 שמות מתחם. הפעילויות הפחות ידועות כוללות את הניהול של מחלף האינטרנט המקומי – זה המנתב את התעבורה הפנים ארצית בין ספקי האינטרנט בארץ ציון. לידו מתארח העתק של שרת שורש, חלק מחוט השדרה של הרשת העולמית.

מעבר לכך, פועל האיגוד בהצלחה כזו או אחרת בתחומים אחדים. בניהם: נגישות רשת למוגבלים, עידוד הקוד הפתוח, קידום האינטרנט בסקטור הערבי, קירוב הקשישים למרחב הקיברנטי והפעלת מאגר תמונות חופשיות. אחת הנקודות היותר מותקפות הנה התקציב השנתי, בהיקף של כשמונה מיליוני שקלים. המקורות זורמים אל הארגון ללא מאמץ מיוחד, מעצם היותו מונופול בתחום רישום שמות המתחם.

בחינה מקרוב של חברי ההנהלה מגלה תמונה תמימה למדי. תערובת של צמד מנמר"ים, זוג יועצים בתחום האינטרנט, מרצה באקדמיה, פנסיונר שהוא עסקן ענפי וכדומה. לכאורה תמונה מפתיעה עד מאוד – אף דמות המקושרת לכוחות גדולים בענף. גם לא אחד מליגת-העל של אישי הענף איננו טורח לנסות ולזכות בהובלתו של הגוף שלהחלטותיו המקצועיות יש השפעה לא מבוטלת – השפעה שמתעצמת עם חשיבותו התופחת של האינטרנט.

מזה שנים אני מסביר לסטודנטים, כי כיתה של כמה עשרות מהם, עם מעט ראיה עתידית והשקעה כספית נמוכה של כסף וזמן, יכולה בוודאות להגיע לשליטה באיגוד האמור, בתהליך מבוקר בן שנתיים. מנין חבריו הנוכחי כ-850, רובם לא פעילים. את חלקם אפשר להגדיר כרדומים, אבל אנשי האופוזיציה הווירטואלית, דרכם אצה להם. הם מנסים להביא לשינוי בהבל פה.

חברי ההנהלה, כמו בכל הארגונים הדומים, מכהנים בהתנדבות. מניעיהם יכולים לנוע במרחב שבין שעמום, רצון לתרום, אינטרסים פרטיים, אגו וכדומה. כבני אנוש, הם בוודאי מעוניינים להגן על מקומם, אחרת הרי לא היו שם בכלל. אולם ברור שאין מדובר כאן בקאסטה סגורה שאיננה חדירה לכוחות חדשים. האיגוד איננו בהכרח התגלמות השלמות. אולם במקום להפריח גניחה חולפת, אפשר לבוא ולשנות דברים.

מי שרוצה להשפיע, יכול לדעתי להירתם, להירשם לבחור ולהיבחר. מי שחושב שהוא טוב יותר, או מיצג רמות חיוביות יותר, יכול בקלות יחסית להגיע לעמדת השפעה. אבל אל דאגה, זה לא יקרה. מאין לי הביטחון הזה? ראו מה קורה בפוליטיקה הכלל ארצית.

מיעוט זעום מבנינו בוחר לאייש את מרכזי המפלגות.קבוצה שולית זו, שרמתה נמוכה לאין שיעור מחברי איגוד האינטרנט, קובע מי יהיו מנהיגינו. יותר מכך, גורלם של אורחות חיינו ובכלל זה אירועים מכוננים, נחרץ כך על ידם. ואנחנו כולם מביטים מן הצד, נאנחים – אך לא מעבר לכך.