הטכנולוגיה כזרז לפתיחת התחרות בשוק הבנקאי

הבנקים הקטנים והבינוניים אינם שבויים במערכות מורשת עתיקות ● מצויה בפניהם כעת הזדמנות פז להעמיק את התחרות מול שלושת הבנקים הגדולים - תחרות מבוססת טכנולוגיה ו-IT ● לתשומת לב המפקח על הבנקים

אולי התחרות בין הבנקים תצמח כתוצאה מהטכנולוגיה. אילוסטרציה: BigStock

אלדד פרשר, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, אמר בראיון לפני כמה ימים כי "הטכנולוגיה אינה תחליף לבנק". הוא רמז לכך שהבנקים הגדולים, כמו כל המערכת הפיננסית, משקיעים בשנים האחרונות לא מעט משאבים בערוצים הדיגיטליים, והם הפכו את הערוצים הללו למותגים בפני עצמם. המנכ"ל פרשר לא הסתיר את הביקורת שלו מכך שהבנק שבראשו הוא עומד לא יכול להשקיע משאבים רבים בתחום הדיגיטלי כמו הפועלים, לאומי או דיסקונט. זו גם אחת הסיבות שמזרחי-טפחות משקיע בשנים האחרונות בקמפיינים חוצי מדיות, בכיכובם של דביר בנדק ואמנים אחרים. מטרתם להראות לציבור הרחב שיש חלופה לבנקאות שבסלולר וזו הווירטואלית – והיא הבנקאות האישית.

אפשר להתווכח כמובן עם המנכ"ל של מזרחי-טפחות ולטעון כי הנהירה לדיגיטל אצל "הגדולים" נובעת מכך שהם קשובים לרצונות הלקוחות שלהם. הם מבינים שהדור הבא של הלקוחות וחלק מהדור הנוכחי לא מכירים כלל את הסניפים שלהם. הם לא רוצים ללכת לכספומט הקרוב כדי להוציא מזומנים. הם רוצים לראות את הבנק שלהם כאייקון על מסך הטלפון החכם. הבנקים רואים בכך הזדמנות שיווקית מהמעלה הראשונה, בה הטכנולוגיה היא רק כלי. התחרות ביניהם בתחום חריפה ביותר, וניתן לעמוד על כך, בין היתר, בתחרויות המצטיינים שקבוצת אנשים ומחשבים עורכת מדי שנה. לכל סבב שיפוט, הן בתחרות האתרים המצטיינים והן בתחרות פרויקטי המחשוב של השנה, מתייצבים בכירי האגפים מהבנקים ועושים כל שביכולתם כדי להביא את הגביע הביתה. בשני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, הזכייה בפרסים היא חלק מהפעילות עליה הם נמדדים.

נוצר כאן חוסר שוויון בולט: הבנקים הגדולים יכולים להשקיע בדיגיטל ואילו הבנקים הבינוניים והקטנים יותר לא יכולים להתחרות בגדולים בשל מגבלות תקציביות. חוסר השוויון הזה מקיף את כל מערכות ה-IT – ליבת קו הייצור של הבנקים והמערכת הפיננסית בכלל, כולל חברות הביטוח ושוק ההון.

הטכנולוגיה כמאפשרת פריצת דרך עבור הבנקים הקטנים

מעניין לציין כי השמרנות, שמאפיינת את המערכת הבנקאית במשך שנים, מכתיבה מדיניות של קיפאון בכל הקשור למחשוב. שלושת הבנקים הגדולים אמנם פעילים בדיגיטל, אבל תקועים עמוק עם מערכות Legacy ישנות – קודש הקודשים של הפעילות הבנקאית. דיבורים, ולו אפילו ברמז, על סגירה מוחלטת של המיינפריים או מעבר לענן, רחמנא ליצלן, עלולים לגרום לפיטוריו המיידיים של המנמ"ר.

במקום זאת, הבנקים משקיעים משאבים רבים בהתאמה של מערכות הדור הישן לזה החדש ובביצוע ניתוחים קוסמטיים רבים. הכל במטרה להציג את המערכת הבנקאית בישראל כחדשנית, פורצת דרך, שפועלת במקוון. בפועל, אנחנו עדיין לא שם.

כאן יכולה להיות נקודת השבירה של אי השוויון. דווקא העובדה שהבנקים הגדולים תקועים לעוד שנים רבות עם המערכות הכבדות שלהם יכולה להיות שעתם של הבנקים הבינוניים והקטנים. הטכנולוגיה יכולה להיות המאפשרת הראשית לפריצת הדרך, שמשמעותה אינה רק טכנולוגית – אלא מהפך של ממש וצמצום הריכוזיות של הבנקים הגדולים. הבנקים הקטנים משוחררים מכבלים שקושרים אותם למערכות ישנות, כי פשוט אין להם כאלה מערכות. הם יכולים לבנות, ובמהירות יחסית, מערכות חדישות, מבוססות על תפיסות מודרניות, על מחשבים רזים, שימוש באינטרנט ובענן מאובטח כהלכה, הכנסת קוד פתוח ומימוש כלים שיצעידו אותם קדימה ויקרבו אותם לשלושת הגדולים.

התפיסה הזו תואמת את התפיסה הכללית של בנק ישראל והממשלה. הם מבינים שיש לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות אמיתית – דבר שלא קיים כיום. תחרות אמיתית תביא לצמצום בעמלות שהבנקים לוקחים מאתנו, תשפיע על יוקר המחיה ותאפשר ניידות רבה יותר של הלקוחות בין הבנקים.

כיום, עם כל הכבוד לעידן הדיגיטלי, אין תנועה משמעותית של לקוחות מבנק לבנק. ללקוח של בנק גדול אחד אין הרבה סיבות לעבור לבנק אחר. גאדג'טים הם בוודאי לא סיבה מספיק טובה למעבר שכזה.

הבנקים הקטנים יכולים להיות אלטרנטיבה אם יתנו להם את הכלים המתאימים לעשות זאת. בישראל מתנהל פיילוט מרתק בנושא זה: אחד הבנקים, שהוא קטן ומגזרי, יצא, בעידוד בנק ישראל, לפרויקט החלפת כל מערכות הליבה שלו. הבנק חתם על חוזה עתיר מיליונים עם חברה זרה, שזו ההתמחות העיקרית שלה. למעשה, הפרויקט כבר החל.

הסיכון שנלקח במקרה הזה גבוה – אבל מחושב. המחשבה של בנק ישראל היא שאם הפרויקט יצליח – יהיה אותו בנק סמן ליתר הבנקים. כך, נוכל לראות שוב כיצד שימוש מושכל בטכנולוגיה, דווקא באותם בנקים שלא היה להם כסף לעשות זאת, יכול להכניס לשוק הבנקאות המקומי תחרות אמיתית. זו תהיה תחרות בריאה וטובה לכל – גם לבנקים הגדולים.

זהו מהלך לא פשוט, שיש בו אלמנטים אנושיים – ולא רק מחשוביים. אבל בסופו של יום, הוא עשוי להגדיל את נתח הפעילות של אחד מאותם הבנקים האחרים.

המפתח, כמו תמיד, מצוי בידי הריבון ובידי בעלי המניות של הבנקים. לאור המציאות אליה התייחס מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, נראה שלא תהיה לבנקים ברירה – ויהיה עליהם לחשוב על כך. ויפה שעת אחת קודם.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים