חוויות מחדר מיון: על חשיבותם של אבחון ושיפור תהליכי עבודה להשגת אפקטיביות והתייעלות

נפיחות קלה במרפק. התעלמתי. בשלישי בערב, הנפיחות התגברה ודמתה לפינג-פונג, המקום להט והאדים, והיה חום, אז נסעתי למכון לרפואה דחופה שבעיר. נבדקתי ונשלחתי למיון לבדיקת אורטופד.

במיון. לאחר המתנה ליד חדר 6, נקראתי לאחות. רישום ובדיקות, שליחה להמתנה ליד חדר 7. התעניינו כמה זמן נמתין. "יש כאן חולים עם תיק ממוחשב וחולים עם תיק ידני, אי אפשר לדעת" השיבה. שלוש שעות המתנה, בהן צפינו בתנועה של רופאים בין החדרים, דלתות נפתחות ונסגרות כמו בז'אנר כזה של הצגות.

רופא שיצא מחדר 7, ביקש שנתלווה אליו לחדר 4. בגילוי נאות, עדכן שהוא סטג'ר ולא מחליט. ישאל קצת, כך הוא לומד, ובהמשך אכנס לרופא שיאבחן ויחליט איך לטפל. סיימנו אחרי 10 דקות וחזרנו להמתין ליד חדר 7. מאז שיצא משם ועד שחזרנו, אף אחד לא נכנס לרופא, העידו ממתינים עצבניים. אחרי מספר דקות נקראנו פנימה. האורטופד שכבר עודכן, העיף מבט מהיר, דקר ושאב, רשם תרופות ושלח אותי לדרכי. היינו בפנים 7 דקות.

למחרת, נילי התקשרה לקופ"ח לקבוע תור לרופאה. "אין תור פנוי" אמרה המזכירה, "תני לי את הפרטים ואני אתקשר עם הרופאה במסנג'ר". ובעוד נילי על הקו, הרופאה עדכנה שהיא מכינה מרשמים ואין צורך שאבוא.
למחרת, חמישי, נפיחות בגרון, תגובה אלרגית לתרופות. טלפון לקופ"ח, מזכירה, מסנג'ר, הנחייה להפסיק אחת מהן.

בשישי הנפיחות מתגברת ומרגישה כמו בצקת. נסעתי לקופ"ח, הרופאה שלחה אותי למכון, כדי לקבל מיידית זריקה עם השגחה. התקבלתי מיד, פניה של הרופאה שבדקה הרצינו, זריקה, אחרי 10 דקות בדקה, "המצב מחמיר", פסקה, "למיון, אני מזמינה נט"ן" ובינתיים עירוי ועוד זריקה.

במיון יש זמן, ממתינים למיטה. כשבדקה אותי רופאה לא הבחינה בבעיה, הזעיקה רופא א.א.ג. "הוא בניתוח" בישרה, הגיע אחרי שעתיים, זיהה נפיחות קטנה, הטיפול שקיבלתי השפיע. אושפזתי בשהייה ליממה לצרכי השגחה. שהיתי אבל לא הושגחתי. בשבת בבוקר, רופא דרש בשלומי ושלח אותי לדרכי.

ועכשיו ננתח היבטים ניהוליים השזורים בסיפור (חיוביים בפלוס וכשלים במינוס):

– תיק ידני, תיק ממוחשב, לא ידוע מצב ההמתנה. בעידן שבו מדברים על "רפואה דיגיטלית" עם שבבים וחיישנים, לא סביר שדבר בסיסי של רישום ממוחשב ותזמון לא יפעל. זה הרי כבר קיים ופועל במרפאות, אז איך זה שבמיון של בית חולים מרכזי לא.

– ההמתנה במיון. חוסר יעילות מובהק. די היה במחזה הדלתות שתואר כדי להבין שהעבודה מתנהלת בתפוקה נמוכה. חובה לייעל את העבודה, החולים ימתינו פחות, ללא עצבים על הרופאים, והרופאים ינצלו את הזמן באפקטיביות גבוהה יותר. בשביל טיפול של 7 דקות, הייתי במיון כ-4 שעות. יחס ברוטו-נטו מחפיר.

– הסטג'ר – ברור שהוא צריך ללמוד, אבל למה להתרוצץ בין חדרים, לכתוב ואחרי זה להקריא. שיעשה את זה בנוכחות הבכיר וכך יושגו המטרות הלימודיות תוך חיסכון הזמן לכולם (קרדיט לנילי על ההמלצה).

+ המסנג'ר בקופת חולים – יישום יפה של טכנולוגיה קיימת, יעילות ואיכות שרות ללקוח.
+ הטיפול בקופת החולים ובמכון בארוע הגרון – יישום נכון של תיעדוף, קשב ניהולי וקבלת החלטות מקצועית ומהירה.
– במיון עם הגרון – המערכת השקיעה בי נט"ן יקרה שתפנה אותי במהירות שיא למיון, וכאן לא מתרגשים. עבודה טיפוסית של מיון בארץ, לחץ, בלגן, ללא תעדוף מסודר.

– אשפוז להשהיה – אם אין השגחה, אז בשביל מה. חוסר יעילות, בזבוז, מטרד ללקוח.

אבחון תהליכי עבודה ושיפור – הגברת אפקטיביות ויעילות. כל כך פשוט. לא לדאוג, אני בסדר. העיקר הבריאות!