על רופאי שיניים מחדרה או איך נכון להתייחס לתופעת הענן

ביום שישי האחרון נסענו לחברים בחדרה. כן, יש לנו חברים בחדרה. נחמדים דווקא. נחמדים מאוד אפילו. הכרנו לפני כמה שנים בתאילנד, היינו בשייט ביחד ומאז נרקמה החברות ההדוקה. שניהם רופאי שיניים. מסתבר שרופאי שיניים יודעים לנהל שיחה גם כשהצד השני מדבר. אני לא מצליח להבין את הקטע הזה. אתה יושב אצל רופא שיניים, מצד אחד המקדח, מהצד השני הסקשיין, והרופא לא רק שמספר לך סיפורים, הוא גם שואל אותך שאלות, ואתה לא יכול לענות. היה לי פעם רופא שיניים, אוהד שרוף של הפועל. האיש ניצל באופן ציני את היתרון עלי, ותוך כדי טיפולים היה מקניט אותי, בכל פעם שהפועל ניצחה, או שמכבי הפסידה. כשהגעתי אליו פעם לטיפול, אחרי הפסד של מכבי, ביקשתי ממנו לא לעשות לי הרדמה, כי אני כבר מעדיף להיאנק מכאב ולצרוח, מאשר לשמוע אותו מצקצק ולועג.
ביום רביעי, אלה, שידעה על הדיאטה שהתחלתי, התקשרה והפצירה בי שאסכים שהיא תכין את עוגת השוקולד מוס שהיא נוהגת לעשות במיוחד בשבילי. במשא ומתן שנמשך דקות ארוכות, נמסתי כמו שוקולד בדרכו להיות מוס, והסכמתי. התפשרנו שזה יהיה ללא סוכר. ביום חמישי קראתי על מחקר שתחליפי סוכר דווקא משמינים יותר. גם היא קראה אותו והכינה גם מוס שוקולד ללא סוכר וגם עוגת שוקולד מוס עם סוכר. "תבחר" אמרה. לא בחרתי. לקחתי גם וגם. הדרך הנכונה בעיניי להראות למארחת שהיה לך טעים, זה לא להסתפק בלהגיד "וואו, מדהים", אלא לבקש עוד. אז ביקשתי.
הם הזמינו אותנו לארוחה בשבע בערב. בשבע ושבע דקות, מוטי מתקשר, "איפה אתם?" שואל ורוטן שהוא מת מרעב. אמרתי לו שלפי הווייז ( Waze), תוך ארבע דקות אני אצלו. כן, הווייז זיהה את הכתובת בחדרה.
הווייז הזה יודע המון. בהרצאתו במפגש C3 האחרון, שאל רז הייפרמן, מ"מ הממונה על התקשוב הממשלתי – "זה מרשים אתכם שהווייז יודע לשאול בבוקר אם אתם רוצים להגיע למשרד? או שזה דווקא מטריד אתכם, שהוא יודע עליכם כבר הכל, שהכל שמור בענן?"

לאחרונה, הענן הפך לשיחת היום, עם תמונות העירום שזלגו לרשת. למרות זאת, הפרסומות בטלוויזיה ממשיכות להציע לנו שירותי עננים לצרכים אישיים. ארגונים נועזים מעבירים את כח המיחשוב והמידע שלהם לעננים ציבוריים, אחרים מיישמים עננים פרטיים. זה נכון מקצועית, זה נכון תפעולית, זה נכון כלכלית. ההתפתחות הדיגיטלית, לא משאירה הרבה ברירות ממילא. כשכל כך הרבה מידע רלוונטי צריך לזרום בין מרכיבי הארגון, לזרום ממנו החוצה לשותפים, לזרום פנימה מבחוץ מכל מיני חיישנים, הדרך היחידה לנהל ולשלוט היא באמצעות ארכיטקטורה של עננים. השיח הציבורי עוד רוחש אמירות שליליות לגבי הענן, על הפגיעה בפרטיות, על הסכנות המתחזקות במונחי סייבר. אין טעם להשקיע אנרגיות בהתנגדויות ובהתכחשות להתפתחויות. זהו, זה נתון, הכל ברשת הציבורית, או ברשת הפנים-ארגונית. בעיתון סוף השבוע מסופר איך מידע מודיעיני זרם בין הגורמים השונים בתוך הצבא בצוק איתן, איך כל בעלי התפקידים הרלוונטיים יכלו לגשת למידע מודיעיני רגיש שהיה בענן הצבאי. איך הטכנולוגיה, גם בעניין זה, שינתה את פני המערכה.
נכון, יש סכנות שאורבות. מסוכן גם לחצות את הכביש. מסוכן גם להתפתות לעוגות שוקולד. לא נעים ללכת לרופא שיניים אוהד הפועל, אבל לא צריך להיות יותר מופתעים שהווייז מכיר את חדרה. הרוח מניעה את העננים. ברובם הם יפים ונעימים, ואם יש ביניהם עננים שחורים, לוקחים מטריה ולא נרטבים, נוקטים באמצעי זהירות, מטמיעים אמצעי הגנה, ולא נפגעים.