השבוע שהיה

לא רק סטארט-אפ ניישן

אלישע ינאי, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, דיבר ביום א' בכנס שעסק במערכות משובצות מחשב, שנערך במכון הטכנולוגי בחולון (HIT). ינאי חזר בדבריו על האג'נדה המוכרת של התעשיינים: ההיי-טק, המדע והטכנולוגיה הישראלים לא מתחילים ונגמרים באקזיטים של תעשיית הסטארט-אפים. לדבריו, אקזיט זה דבר טוב וחשוב, הוא מושך את הצעירים, אבל התעשייה האמיתית נמצאת לא בסטארט-אפ שנמכר לחו"ל אלא כאן, בישראל, ממטולה ועד אילת. זוהי התעשייה שמכניסה לקופת המדינה 25 מיליארד דולר בשנה מייצוא. היא יכולה בקלות להכפיל את עצמה אם קובעי המדיניות בירושלים ישנו מעט את סדרי העדיפויות שלהם.

אמש, בשעת לילה מאוחרת, קיבלנו חיזוק נוסף לדברים אלה של ינאי וחבריו התעשיינים: ישראל שיגרה לחלל את הלוויין עמוס החדש, שיש לו יכולות איסוף מידע ומודיעין משוכללות ביותר. הלוויין הזה, כמו לוויינים אחרים שמשמשים למטרות תקשורת ולמטרות מסחריות, הם פרי פיתוח, בנייה וייצור של מוחות מהנדסים, בוגרי מוסדות אקדמיים. אלה השכילו להשקיע מאמצים רבים ולפתח יכולות בלתי רגילות בתחום הטכנולוגי-מדעי, שהופכות את ישראל למוקד עלייה לרגל מכל העולם.

השיגור של עמוס מוכיח שוב כי ישראל אינה מדינת אקזיטים, גאדג'טים ושאר הדברים הסקסיים. מי שמכיר את האג'נדה של ינאי וחבריו יודע שיש בה חלק חשוב מאוד, שמסביר כי אם המדינה לא תשקיע הרבה יותר בחינוך הטכנולוגי ותביא להגדלת מספר הלומדים 4-5 יחידות במתמטיקה, אנחנו עלולים לעמוד בפני מציאות עגומה, שבה בעוד עשור או שניים לא יהיו לנו המוחות המבריקים שיוכלו לשגר עוד ועוד לוויינים.

ואם זה לא מספיק, מגיע המקרה של נשיא המדינה, שמעון פרס, שהשיק את הדף שלו ברשת החברתית הסינית וובו (Webo), שמכונה "הפייסבוק (Facebook) של סין". הסינים לקחו את פרס למטה וובו מסיבות מובנות: ראשית, הם זכרו לו את הביקור המתוקשר שערך אצל מארק צוקרברג במשרדי פייסבוק בקליפורניה ושנית, הסינים הם מעריצים גדולים של הטכנולוגיה וההיי-טק הישראליים. משלחות ממדינת הענק לא מפסיקות לזרום לישראל ברכבת אווירית כמעט מדי חודש. לסינים יש את הכסף, יש להם תשתיות שמחכות לפיתוח וכל מה שהם צריכים זה ידע, מוחות ונכונות לעבוד אצלם.

בגלל הסיבות האלה ואחרות, חשוב מאוד שישראל תטפח את הקשרים עם הסינים. אולם, אם נאחר את הרכבת ולא נייצר את הדורות הבאים של המוחות, גם הסינים יחפשו מוקדי חדשנות אחרים.

האיומים של אנונימוס: סרק? סרק?

השבוע שוב התברר שישראל נחשבת לא רק כאומת סטארט-אפים אלא גם כמדינת סייבר. ביום ג' עלתה רמת הכוננות באגפי המיחשוב של החברות הגדולות במשק, כמו גם בממשלה ובמגזר הציבורי, לאחר שחברי אנונימוס (Anonymous) הזהירו כי באותו היום יבצעו תקיפה רבתי של אתרים ישראליים. הסיבה: המדיניות של ישראל כלפי הפלסטינים. האיומים קיבלו תהודה בכלי התקשורת והנהלות הארגונים דרשו מאנשי המיחשוב בהם הסברים כיצד מונעים פגיעה בעסקים. כך הפכו אותם ארגונים למבצרים שמתגוננים מפני תקיפות.

גם השנה, כמו שבשנה שעברה, מרבית האיומים של ההאקרים האנטי ישראליים לא מומשו. יתירה מכך, האקרים פרו-ציוניים השיבו מלחמה שערה ופגעו באתרים פרו-פלסטיניים רבים. מעט מאוד אתרים ישראליים נפגעו באמת, אתרים אחרים התאוששו במהירות ובסופו של דבר, הנזק היה מזערי. החלק השלישי של התסריט הצפוי מראש הזה הוא הוויכוח אחרי שוך הסערה שלא הייתה: האם מוצדק להיכנס להיסטריה? האם רמת הכוננות הגבוהה לא מעודדת את ההאקרים?

השנה עלתה בנוסף שאלת תיוג האירוע: האם מדובר באירוע טרור קיברנטי טהור או בעוד פעולת האקינג של חובבנים שצובעים את עצמם בצבע מסוים? הוויכוח אינו חד משמעי, אבל הדעה הרווחת היא שאם ההאקרים האלה לא היו קיימים, היה צריך להמציא אותם. הם גורמים לארגונים להיות ערניים, לבדוק שוב ושוב את חורי האבטחה ולטפל במה שצריך. ערנות, תרגולים וראש גדול הם הדברים שנדרשים מכל מנהל אבטחת מידע מתחיל, ואם המחיר שאנחנו נאלצים לשלם הוא מתקפת ההאקרים השנתית, מדובר במחיר נסבל והגיוני.

הצד הרע של רפורמת כחלון

משרד התקשורת פרסם אתמול את הדו"ח השנתי שלו שמסכם את תלונות הציבור נגד חברות התקשורת, בכלל זה חברות הסלולר. השורה התחתונה הראתה ירידה במספר התלונות, אבל אם מנתחים את הדו"ח לפי חברות רואים שנגד כל אחת מהן היו גם השנה לא מעט תלונות. אף לא אחת מהחברות יצאה נקייה ולכן, השמחה על הירידה במספר התלונות הכללי מוקדמת מדי.

חברות הסלולר עברו שינויים רבים בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הרפורמה שביצע השר לשעבר והפוליטיקאי החוזר משה כחלון. עיקרה של אותה רפורמה היה הגדלת התחרות בשוק הסלולר, במטרה להוזיל את המחירים לצרכן. אולם, יחד עם הורדת המחירים קיבלו הצרכנים ירידה חדה ברמת השירות.

המסקנה העולה מהדו"ח היא שהצרכן הישראלי הפנים שרפורמת כחלון היטיבה עם כיסו אבל דרדרה את איכות השירות שהוא ראוי לקבל תמורת הכסף ששילם. הסיבה האמיתית לירידת היקף התלונות היא שלציבור אין כבר כוח להתלונן.