הקרב על ההפרטה

ועדת הכספים של הכנסת החלה אתמול (ד') לדון בהפרטת החברה לאוטומציה. כזכור, כבר לפני כשנתיים אישרה הממשלה להפריט את החברה, שמהווה את זרוע המיחשוב של מרכז השלטון המקומי. המשמעות היא שהממשלה, שמחזיקה 40% מהמניות, יוצאת מהבעלות על החברה. בפועל, היא מעולם לא התערבה בניהולה, ובמיוחד בשנים האחרונות, כשבראשה עומד היו"ר הדומיננטי, משה אלקסלסי. למעשה, ההחלטה על ההפרטה התקבלה עוד ב-2001, אבל היא נסחבה עד שהממשלה אישרה את הסוגיה פעם נוספת.

ועדת הכספים אמנם שרטטה כבר את המיטווה של ההפרטה, אבל כמקובל במקומותינו – העניינים זזו לאט. ממשלות נפלו וקמו והעובדים, בראשותו של יו"ר הוועד המיליטנטי, אריה גור, ניהלו מאבק משפטי וציבורי נגד ההפרטה, עירבו את ההסתדרות ולבסוף גם חתמו על הסכמם קיבוצי. כעת מחדשים העובדים את המאבק בהפרטה, בטענה שהיא אינה אמיתית ושבכוונת החברה למכור את כל מניותיה למרכז השלטון המקומי, ובכך להפוך לבעלים יחיד של עצמה.

בין המובילים את המאבק נגד ההפרטה נמנה גם גור, יו"ר ועד העובדים של החברה לשעבר, שלא מכבר זוכה מתביעת דיבה שהגישה נגדו ההנהלה, בעקבות דברים שפרסם לאחר שהוועדה לביקורת המדינה דנה במצב החברה ומתחה ביקורת קשה על התנהלותה. גור עצמו עזב את החברה, בין היתר לאחר שמערכת היחסים שלו עם הנהלתה נסתיימה באקורדים צורמים.

אבל גור אינו מתכוון לוותר, וממשיך כאמור לנהל מאבק ציבורי נגד החברה לאוטומציה ונגד יושב הראש שלה, בכל החזיתות. אתמול הוא שיגר מכתב נרגש לחברי ועדת הכספים של הכנסת ובו הוא ביקש מהם שלא לאשר את ההפרטה. גור טען שבמשך שנים הממשלה לא מילאה את חלקה כדירקטורית בחברה לאוטומציה, לא מינתה נציגים ולא פיקחה על הנעשה. "התנערותה של הממשלה מהנעשה בחברה מסב נזקים לחברה", כותב היו"ר לשעבר לחברי הכנסת. יצוין, כי ועדת הכספים לא סיימה את הדיון והיא תשוב ותתכנס כדי לטפל בנושא.

מעבר למאבק הציבורי של היו"ר לשעבר והעובדים, ומעבר לחובת הפיקוח הציבורי שיש לממשלה בחברות שהיא שותפה בהן – הפרטת החברה לאוטומציה היא עניין שצריך לעניין את בראש ובראשונה את הרשויות המקומיות. באופן היסטורי, החברה לאוטומציה שימשה במשך שנים כספקית המיחשוב הראשית של מרבית הרשויות בישראל, וגם כיום יש לה שלוחות ופרויקטים בכ-200 רשויות.

בחברה לאוטומציה אומרים, כי הטענה שהיא מונופול אינה נכונה מזמן, ועובדה היא שכל רשות עירונית רשאית לצאת למכרזים עצמאיים. בחלק מהמכרזים, מפרטת החברה, זוכות חברות מתחרות ובחלק אחר שלהן – זוכה החברה לאוטומציה. אולם הפריבילגיה הזו של התנתקות מהחברה לאוטומציה שמורה בעיקר לרשויות גדולות ומבוססות – כאלו שיש להן משאבים כספיים איתנים מספיק כדי לעמוד על רגליהן האחוריות ולבצע פרויקטי מיחשוב עצמאיים. מנגד, יש לא מעט רשויות שאינן מסוגלות לנהל לבד את מערכי המיחשוב שלהן, והחברה לאוטומציה משמשת להן כמעין לשכת שירות מרכזית.

אם כן, בעיה המרכזית היא היעדר תחרות אמיתית בשוק המיחשוב המוניציפלי. מספר חברות ה-IT שמתמודדות על מכרזים במגזר זה הוא נמוך, וגם הן שייכות בדרך כלל לקבוצות IT גדולות. מנמ"רים רבים ברשויות מקומיות לא מבינים מדוע כאשר הם כבר מפרסמים מכרזים גדולים, הם יפגשו תמיד את אותם השחקנים. מנמ"ר ברשות מקומית אמר לי השבוע, כי המגזר המוניציפאלי משול למכרה זהב שאיש עדיין לא גילה אותו משום מה. השלטון המקומי משקיע משאבים רבים בשנים האחרונות בתשתיות מיחשוב ובקירוב העירייה לתושב. אולם בניגוד לממשלה, שם כל נושא התיקשוב מתנקז היסטורית באגף החשב הכללי ובסגנו הבכיר, טל הרמתי – לרשויות המקומיות אין "אבא" עם גב חזק כל כך. הממשלה במילא מתייחסת אליהן כאל בן חורג ובוודאי לא משקיעה בהן מאמצים בכל הקשור לתיקשוב.

כך, נוצר מצב די מוזר, שמצד אחד טענותיו של גור וחבריו לפיהן החברה לאוטומציה היא מונפול בשוק המוניציפאלי הן טענות נכונות, אבל מצד שני – החברה לאוטומציה היא האחרונה שצריך לבוא אליה בטענות. העובדה ששוק המיחשוב המקומי הוא חסר תחרות נובעת מהעובדה, כי הממשלה לא אפשרה זאת במשך שנים, והיא עצמה היתה שותפה במעין מונופול כזה, על הטוב והרע בו.

השורה התחתונה: הפרטת החברה לאוטומציה, אילו נעשתה בהליך הרגיל והמקובל, יתכן והיתה יוצרת מצב חדש בשוק המיחשוב המוניציפלי, שהתוצאה שלו היתה תחרות גדולה יותר. מי שהיו נהנים מהתחרות הזו הן קודם כל הרשויות עצמן, שהיו שמחות להוזיל את עלויות המיחשוב שלהן.