IT סדרתי

פענוח הרצח של הנערה דנה בנט ז"ל שנים לאחר שבוצע, העלה בזכרוני את סיפורו של דניס ראדר – הרוצח הסדרתי שפעל במשך שנים רבות בוויצ'יטה, קנזס שבארה"ב. סדרת רציחותיו של ראדר החלה בינואר 1974, אז הוא רצח את בני משפחת אותרו – האב, האם ושניים מארבעת ילדיהם. הרצח האכזרי של המשפחה, היה הראשון בשרשרת מעשי רצח שכללו עינוי וקשירת הקורבנות, ובסיומם – חניקה. ראדר הודה, לאחר שנתפס כעבור 31 שנים, בעשרה מקרים, אולם לא ידוע כמה קורבנות רצח באמת.

לפני שנתפס הוא כונה "BTK", כיוון שנהג להשאיר פתקים בזירות הרצח בהן כתב: "Bind, Torture and Kill" ("לקשור, לענות ולהרוג"). במשך כל תקופת פעילותו נהג לבקר בכנסייה ואף התקדם בסולם הדרגות בהנהגת הקהילה. במהלך השנים יצר ראדר קשר פעמים רבות עם העיתונות והמשטרה המקומיות. במסגרת משחקי ה-"חתול והעכבר" עימן, הוא שלח מכתבים ובהם פריטים מזירות הרצח, תמונות של הקורבנות, ובאחת הפעמים אף כתב "כמה נשים עוד אצטרך להרוג, עד שהרציחות יתפרסמו ואראה את שמי בעיתונות ואקבל מעט תשומת לב ארצית?!". כך, באחת הפעמים הוא אף טילפן למוקד החירום האמריקני, 911, כדי לדווח על רצח שביצע, של שכנתו, שהתגוררה לא הרחק מביתו.

בשנים 83' ו-84' הוקמו כוחות משימה מיוחדים למציאת הרוצח, שהטיל חתיתו על העיר השלווה. הבלשים כונו "מכסחי הרוחות" והם עבדו בשיתוף פעולה עם חוקרי ה-FBI. באותן שנים, פענוח מבוסס מיחשוב לא היה נפוץ, ולמרות זאת הבלשים צירפו לצוות פרופסור למתמטיקה, שסייע להם בבניית מאגרי נתונים שונים. מאגר נתונים אחד הכיל פרטים מזירות הרצח, והוא הוצלב עם נתונים על חשודים פוטנציאליים. כך, אחת ההצלבות נעשתה בשל העובדה שהרוצח נהג לצלם את מכתביו ממכונת צילום באוניברסיטה המקומית, ולשלוח מאת הצילום ולא המקור. החוקרים בדקו את כל מי שלמד, או עבד, באוניברסיטה לאורך השנים. בעזרת הצלבות נתונים אלו הם הצליחו לגלות כי הרוצח הוא מקומי.

מאגר נתונים נוסף התבסס על העובדה שהרוצח הותיר את זרעו בכמה מזירות הרצח. אז החלה להתפתח טכנולוגיה של חקירה מבוססת DNA, והחוקרים הצליבו בין נתוני ה-DNA מהזירה לבין אלו של חשודים פוטנציאליים. המחשב בו השתמשו החוקרים, אגב, היה של יבמ (IBM). יותר מ-100 אלף שעות חקירה הושקעו בתיק עד 1991, אז הוא הוכנס להקפאה. לפתע, ב-2004 – כ-25 שנים לאחר שתמו הרציחות, הרוצח שלח מעטפה לעיתון המקומי ובה רישיון נהיגה של אחת מקורבנות הרצח. סופו של דבר, ראדר נתפס ב-2005, לאחר ששלח למשטרה מכתב ובו היה בין השאר דיסק. המשטרה איתרה את מקור הדיסק בכנסייה, שם שימש ראדר נשיא המועצה המכהנת שלה.

ראדר נתפס במארב שטמנו לו השוטרים בעיר מגוריו, והתגלה כאיש הכנסייה הלותרנית, פקח עירוני, חובב שירה, נשוי ואב לשתי בנות. הוא היה בבחינת הטיפוס של "השכן החביב ממול". מעצרו של ראדר, כמה מפתיע, הותיר את הקהילה הלותרנית הקטנה בהלם מוחלט. איש לא ניחש כי הוא הרוצח הסדרתי, שביצע את מעשיו הנוראיים לשם סיפוקו המיני. למרות שראדר הודה ותיאר את מעשיו בפירוט מצמרר, הוא לא הוצא להורג, מכיוון שביצע את מעשי הרצח לפני שקנזס העבירה חוק המתיר עונש מוות.

סיכם את המקרה אחד הפסיכיאטרים שהיווה חלק מצוות החקירה: "עם כל הכבוד לטכנולוגיה, ראדר הוא שסייע לנו לתפוס אותו".