מותו של בולדוזר – גם בהיי-טק
לכתו של אריאל שרון מזכירה עד כמה חסר כיום מנהיג שיבין את התרומה של ההיי-טק לכלכלה הישראלית ויחזיר את הקטר של המשק אל הפסים
ההספדים הרבים על אריאל שרון, מכל קצווי החברה הישראלית, עוסקים בעיקר בקריירה הצבאית-פוליטית-מדינית שלו, ובצדק. אלא שרבים לא יודעים או זוכרים שבין השנים 1984-1990 היה שרון שר המסחר והתעשייה, ששמו הוחלף למשרד התמ"ת ובממשלה הנוכחית הוא קרוי משרד הכלכלה.
אלה היו השנים שבהן תעשיית ההיי-טק בארץ הייתה בהתהוותה, בשלבי הולדתה הראשונים. שרון נחשב כאחד משרי התעשייה והמסחר הטובים שהיו. העובדים והתעשיינים אהבו אותו, מה שבא לידי ביטוי בכינוי שהם הדביקו לו, שכל כך מאפיין אותו: בולדוזר.
בכל תפקיד שהיה, צבאי או אזרחי, בחר שרון להיות בצד היוזם, המקבל החלטות והמבצע. קצת יותר מעשור לאחר שעזב את משרד המסחר והתעשייה, ב-2001, נבחר שרון לראשות הממשלה בקדנציה הראשונה שלו, לאחר שגבר על אהוד ברק. הוא הקים ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה, אולם את תיק האוצר השאיר בידי הליכוד ונתן אותו לבנימין נתניהו. למרות היריבות הפוליטית ביניהם, שרון גיבה את נתניהו בכל תוכניותיו, שהיו אז מהפכניות. נתניהו דיבר באותם ימים רבות על חשיבות ההיי-טק, הפיץ את תיאוריית המגזר הציבורי השמן מול המגזר הפרטי הרזה ויצא למלחמה בביורוקרטיה, בין היתר על ידי השקעה ב-IT .
בגיבוי שרון, נתניהו רשם את הפטנט שחוזר על עצמו עד ימינו אלה: הממשלה הייתה מאשרת תקציב מסוים למדען הראשי, בדרך כלל נמוך ממה שנדרש, ונתניהו, שוב – בגיבוי שרון, שהבין את חשיבות ההשקעה במדע וטכנולוגיה, הגדיל את התקציב תוך כדי שנת העבודה.
באותה תקופה הייתה דליה איציק שרת המסחר והתעשייה, המשרד האהוב ביותר על שרון. מנכ"ל משרדה, אמיר חייק, כיום מנכ"ל התאחדות התעשיינים, אמר לאנשים ומחשבים דברי שבח על ראש הממשלה לשעבר. לדבריו, "שרון המשיך לדאוג ולקדם את התעשייה המקומית, בכלל זה תעשיית ההיי-טק, גם כשהיה ראש ממשלה".
גם בקדנציה השנייה שלו לא שינה שרון ממנהגו. לצד טיפול בבעיות הבוערות אז של החברה הישראלית הוא היה מודע לנזקים הכלכליים שגרמה האינתיפאדה. לכן, נתן עדיפות לתוכניות צמיחה, שבין היתר כללו השקעה בהיי-טק. בתקופתו החלו לדבר על ההיי-טק כקטר של המשק.
שרון כבר לא איתנו פיזית שמונה שנים ודומה שמה שהכי חסר בממשלה הוא מנהיג בולדוזר, כמו שהוא היה. בולדוזר שידע להבין שללא כלכלה יציבה, צומחת ומייצאת שום הסדרי ביטחון, לא משנה לפי איזו תפיסת עולם, לא יחזיקו מעמד. הביטחון הכלכלי, האישי, של האזרחים חשוב לא פחות מהביטחון הפיזי.
בתקופתו של שרון כראש ממשלה הייתה הידברות ענפה בין הממשלה לתעשיינים. אלה גם היו השנים שבהן נמצאה הנוסחה לצמצום המחסור במהנדסים, בוגרי תיכון ועוד. בשנים האחרונות, אחרי נפילתו של שרון למשכב, תעשיית ההיי-טק נאלצת להתמודד עם אתגרים קשים שלא היו לה בעבר. כך, למשל, המיתון העולמי החריף את היכולת של התעשיינים להתמודד עם ירידת שער הדולר ההולך וצונח. אלא שבניגוד לימי שרון, כיום, ההידברות עם הממשלה כמעט שאינה קיימת, למרות הבטחות חוזרות ונשנות שניתנו לראשי תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה לפני הבחירות. האקזיטים ממשיכים במלוא הקיטור, אבל ככל שיש יותר ויותר אקזיטים, מתרחב הפער בינם לבין התעשייה המסורתית, אותה תעשייה שאחראית ליותר ממחצית הייצוא של ההיי-טק הישראלי. אותם תעשיינים בעלי הצווארון הכחול, שהשקיעו, הקימו ומנהלים מפעלים מפוארים נותרים מהצד. במקום לטפח אותם, יש המקשרים אותם ל-"טייקונים" של הכלכלה הישראלית, ואם הם נמנים על החברות שקיבלו בזמנו הטבות מס, כדי שיוכלו לתפקד היכן שהם מתפקדים, הם מתויגים כמי שהתעשרו על חשבון "הרווחים הכלואים".
התפיסה הזו, שפשטה במשרד הכלכלה, כבר הבריחה מפה חברה אחת – אינטל (Intel), לאחר שהממשלה ניהלה מולה מאבקי כוח. התוצאה היא שפועלי אירלנד נהנים מעוד כמה מאות מקומות תעסוקה במקום תושבי קריית גת, למשל. כמו בתחומים אחרים, אפשר להשתעשע במשחקי סימולציה כדי לנחש האם אריאל שרון היה מאפשר מציאות כזו ואיך היו הדברים מתפתחים אם הוא היה בליבה של העשייה.
זוהי רק דוגמה אחת שמוכיחה עד כמה חסר בולדוזר כמו אריאל שרון, שיבין את התרומה של ההיי-טק לכלל המשק הישראלי. שיקבל החלטות הנועזות, ישבור פרדיגמות ויחזיר את הקטר של המשק אל הפסים.
תגובות
(0)