הח"כים לא לוקחים אחריות

מאת: עו"ד יהונתן קלינגר

הצעת החוק שהוגשה אתמול (א') לצנזורה על האינטרנט, או כמו שהיא נקראת "חובת סינון אתרים פוגעניים", היא לא רק מחזור של הצעות חוק שנדחו על ידי הכנסת פעם אחר פעם, אלא אף מציגה פרקטיקה רשלנית של המחוקק. הח"כים שהגישו אותה מציעים, שוב, סינון אוטומטי של אתרים למבוגרים כברירת מחדל למי שלא יצהיר בפני ספקית האינטרנט שלו שהוא מתעניין בפורנוגרפיה.

הבעיה הראשונה בהצעת החוק היא כרעי התרנגולת המדעיים עליהם היא עומדת. דברי ההסבר מציינים כי "בדיונים שהתקיימו בנושא עלה כי 60% מהילדים בישראל בגילאים 9 עד 15 גולשים באתרים פורנוגרפיים. עוד עולה כי לכ-47% מהילדים בישראל באותם גילאים יש בחדרם הפרטי מחשב, שבאמצעותו הם גולשים באינטרנט, כך שהסכנה ליפול קורבן לפדופילים גדלה משמעותית בשל העדר פיקוח מצד ההורים". מתי התקיימו אותם "דיונים" שמצוינים בדברי ההסבר? ובכן, בשנת 2006, כאשר הצעת החוק של אלכס מילר ליידוע על שירותי סינון ומתן שירותי סינון בחינם טרם התקבלה. אגב, לעניין ההגנה מפני פדופילים – אי אפשר לחסום אותם במסגרת תוכנות סינון אתרים רגילות, וזה דבר ידוע.

מעבר לכך, מחקר של דפנה למיש, רבקה ריב"ק ורותם אלוני מציג תמונה אחרת לגמרי: 60% מבני הנוער נחשפו בטעות לחומר פורנוגרפי; רק 20% מתלמידי התיכון, 14% מתלמידי החטיבה ו-1% מתלמידי היסודי ביקרו באתרים כאלה בכוונה ומרצונם; ומנסיון, שירותי חסימת אתרים לא היו מטפלים בחשיפה הרצונית.

כלומר: המצב המשפטי כיום הוא כזה שעל ספקיות האינטרנט להציע חובות סינון. המצב העובדתי הוא שהן עושות זאת, אמנם עם קצת בעיות, וכשהן מנסות לעשות טריקים, משרד התקשורת קונס אותן. אז מה הבעיה שצריך לפתור? הבעיה היא כנראה העדר יחסי ציבור מספקים לאותם ח"כים.

הצעת החוק הזאת חוצה מפלגות. יש בה את אורלי לוי-אבקסיס, המציעה הראשית, ושמעון אוחיון מהליכוד ביתנו, שולי מועלם-רפאלי ומוטי יוגב מהבית היהודי, קארין אלהרר ורינה פרנקל מיש עתיד, משה מזרחי ונחמן שי ממפלגת העבודה ויצחק כהן מש"ס. הם מציינים בדברי ההסבר להצעה כי "כיום, חוק התקשורת (בזק ושידורים) והתקנות שהותקנו מכוחו על ידי שר התקשרות מחייבים את ספקי הגישה לאינטרנט ליידע את המנויים בדבר אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים, וכן בדבר אפשרויות ההגנה מפניהם, כגון אפשרויות לסינון אתרים אותן מציע הספק למנויים. זאת, בין היתר באמצעות שליחת עלון בדואר ופרסום המידע באתר האינטרנט של הספק. על אף זאת, מנויים רבים כלל לא מודעים לקיומם של שירותי סינון אתרי אינטרנט". אלא שהם לא מביאים מספרים לתמוך בהם. הח"כים לא מספרים מהיכן הם יודעים כי "מנויים רבים כלל לא מודעים", אלא פשוט מציעים חוק, מאחר שהם לא יצטרכו לשלם את העלויות החברתיות שלו.

הבעיה כאן היא לא רק המחזור, השלישי במספרו, של פיסת החקיקה שנדחתה על ידי בית המחוקקים המכובד שלנו, אלא גם שח"כים לא אחראים להצהרות החוק שלהם ומגישים הצעות חוק כאלה בלי להבין את המשמעות. זה עוד לפני שנכנסים לבעיות החוקתיות והטכנולוגיות שקיימות בהן.