רו"ח דורון רונן, סגן נשיא IIA ישראל: "גם המבקר יכול לחשוב מחוץ למסגרת באופן יצירתי"

"גם כאנשי מקצוע בתחום ה-IT וגם בחיים בכלל אנחנו נדרשים ליצירתיות וחדשנות. אני בא מעולם הביקורת. יש הטוענים שהמקצוע הזה משעמם ואין בו חידושים, אלא שגם מבקרים יכולים ונדרשים לחשוב מחוץ למסגרת", כך אמר רו"ח דורון רונן, לשעבר נשיא ISACA ישראל.

רו"ח רונן, סגן נשיא IIA ישראל, דיבר בכנס שערך ISACA ישראל, הסניף המקומי של האיגוד העולמי לביקורת ואבטחת מערכות מידע. הכנס, בהפקת אנשים ומחשבים, התקיים במרכז הכנסים אבניו.

"מה כבר אפשר לחדש בביקורת?", שאל. "הרי כמבקר IT וכמבקר פנימי אני מכין תוכנית ביקורת, מבצע את הביקורת ומגיש דו"ח. נניח שאני מחדש מדי פעם את שיטות וכלי הביקורת. מה אפשר כבר לחדש בדו"ח?". "דו"ח הביקורת הוא התוצר של העבודה המאומצת שעשינו", הוסיף. "הוא האמצעי שאנחנו משתמשים בו כדי לשווק את הביקורת ללקוח. התקנים המקצועיים מחייבים אותנו לכתוב ממצאים והמלצות. איך אפשר לחדש בלי לסטות מהם?".

לדברי רו"ח רונן, "אחד המנכ"לים בארגון בו אני משמש מבקר היה מקבל את דו"חות הביקורת ולא ממש מעיין בהם לעומק. לאחר שסיימתי ביקורת בנושא בו מצאתי ממצאים וכשלים רבים חשבתי שמן הראוי שלפחות במקרה זה, ראוי שהמנכ"ל יעיין בדו"ח הביקורת שלי לעומק. התלבטתי והתלבטתי, ולבסוף החלטתי לצאת מהשגרה: בדף השער של הדו"ח הצגתי שתי תמונות גדולות – האחת של אדם שלידו שטרות כסף והוא מחזיק אצבע אחת על פיו כשומר סוד והשנייה של מטען דינמיט עם פתיל שקצהו דולק ולידו שעון. מה שקרה הוא שהמנכ"ל עיין בדו"ח לעומק ואף זימן ישיבה דחופה כדי לדון בממצאיו ברצינות".

המקרה של אדי מהסרט "ללא גבולות"
גידי גילדה, מומחה חדשנות וחשיבה המצאתית שיטתית, סיפר על המקרה של אדי מורה מהסרט "ללא גבולות" של ניל ברגר. "מדובר בסופר שחתם על חוזה להוצאת ספר אבל לא מצליח להוציא אותו לפועל. יש לו קונספט מעורפל, על משהו מאוד מורכב ומתוחכם, אבל בפועל – הוא מאבד הכול. התמונה הכי חזקה היא שהוא יושב מול הסמן המהבהב של המחשב, הדף ריק, המוח ריק, הכול סביבו בלגן ואין תוצרת, אין לו כסף לשלם את שכר הדירה וחברה שלו עוזבת אותו". בקיצור, אמר גילדה, "החיים של אדי מורה בזבל".

"כאשר אין לו כבר מה להפסיד, מגיעה פריצת הדרך", ציין. "הוא פוגש את אשתו של בעל הבית, שמגיעה כעוסה לגבות את שכר הדירה. היא צועקת עליו וברגע הראשון הוא לא יודע איפה לקבור את עצמו, אבל פתאום קורה משהו: הוא מבחין בהמון פרטים שלא ראה קודם. 'קודם הייתי עיוור ועכשיו אני רואה', אמר לעצמו. הוא מבחין בפרטים והמחשבות רצות מהר. הוא יוצא מהדיכאון ומביט בה כאדם, מוותר על האגו שלו. פתאום הוא קולט שהיא כועסת ומתוסכלת לא רק עליו – יש משהו יותר עמוק מזה. מורה מבחין בספר בתיק שלה בנושא משפט, מחבר הקשרים ונוכח בקושי ובמצוקה שלה, שכן היא צריכה להכין עבודה לאוניברסיטה ולא יודעת איך לגשת. גם היא תקועה".

גילדה הוסיף כי "מורה מחבר רסיסי מידע ומוצא בחשיבה מהירה דרך לצאת מהמצוקה שלה, ומהמצוקה שלו". לדבריו, "המוח מתחיל לרוץ רק כשיש הבחנות, כשרואים יותר. כולם מדברים על חדשנות, אבל מעט יודעים איך להניע את התהליך ואיך לנהל אותו. מה קורה ברגע בו מתחיל התהליך היצירתי לפרוץ? רגע הפריצה מתחיל תמיד בהבחנה בפרטים – פשוט רואים יותר, קולטים יותר ואז המוח רץ במהירות, מחפש חיבורים, עוגנים, מחפש לבנות מבנה חדש שמסביר מה קורה במציאות".

הוא סיכם באומרו כי "היצירתיות מתחילה בהבחנה בפרטים. אנחנו נדרשים לעבור עם הצוות על הפרטים שקורים, לחייב אותם לראות ולהכיר בקיומם. כשרואים – זה זמן מצוין ללמד שיטות חשיבה ולהנחות סיעורי מוחות יצירתיים".