התעשייה במרכז

שלושה מסרים מרכזיים יצאו מהוועידה של התאחדות התעשיינים, שננעלה בסוף השבוע באילת: כדי להמשיך לשרוד בעולם תחרותי חייבים לאמץ את החדשנות; התעשייה הישראלית, על כל גווניה, זקוקה למסע פרסום שיחזיר את הכבוד האבוד לה ולתעשיינים; ויש חשיבות עליונה בהכשרת כוח אדם טכנולוגי, מקצועי, לכל מפעלי התעשייה.

המסר השלישי הוא תוצאה של תמונת מצב ידועה מזמן אבל מדאיגה בכל פעם מחדש שהוצגה בכנס: לתעשייה הישראלית, זו שמורכבת מאנשים שבנו במו ידיהם מפעלים שמובילים בתחומם בעולם, אין מקורות גיוס עתידיים. החינוך הטכנולוגי בישראל מפגר לעומת החינוך העיוני. מספר התלמידים שפונים ללימודים אלה עדיין קטן מדי ביחס לדרישות של המשק, שלא לדבר על צה"ל.

ראש אכ"א, האלופה אורנה ברביבאי, סיפרה למשתתפים כיצד היא – ולא מערכת החינוך – לוקחת "חנונים" מהחינוך הקונבנציונלי והופכת אותם לחיילים מהשורה במערך הטכנולוגי של צה"ל, על כל גווניו. זה מעיד לא מעט על המצב העגום.

איפה היו אנשי ההיי-טק?
בכנס נכחו 500 מנהלים בכירים ממגזרי התעשייה. מנהלים בחברות היי-טק ואלקטרוניקה לא היו שם – ולא במקרה. הנושא הועלה במהלכו אך מעט והיי-טק כמעט הייתה בו מילה מגונה.

ובכל זאת, אלישע ינאי, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שמקביל להתאחדות התעשיינים, התייחס לענף בדבריו ואמר כי היי-טק זה לא רק צ'ק פוינט (Check Point) או גוגל (Google), אלא דבר שצריך להיות בכל מפעל ומפעל. מצד שני, הוא הזהיר את הממשלה ואת חבריו התעשיינים לבל יתייחסו לבעיות של ענף ההיי-טק כאל בעיות מגזריות ואמר כי יש להתייחס אליהן כבעיות של המשק כולו. הסיבות לכך הן רבות, לדבריו: ההיי-טק מהווה 50% מכלל הייצוא מישראל ובלי מאמץ רב מדי אפשר יותר מלהכפיל אותו ל-50 מיליארד דולר, והערך המוסף של הענף גדול יותר ממה שהמדינה משקיעה בו. מחוץ לאולם היו כאלה שאמרו שהמספר 50 מיליארד הוא רק חזון ושמה שיש לעשות עכשיו הוא לשמר את הקיים ולא לרדת לקו האדום של 15 מיליארד דולר.

הפוליטיקאים באים, הפוליטיקאים באים
ועידה כמו זו של התאחדות התעשיינים מושכת אליה, באופן טבעי, פוליטיקאים בכירים. בשלושת ימי הדיונים נצפו שם שר האוצר, יאיר לפיד, שר הכלכלה, נפתלי בנט, שרת המשפטים, ציפי לבני, ושר החינוך, הרב שי פירון. היו גם ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כים נוספים וראשי ערים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאלץ להסתפק במסר בווידיאו, עקב לוח זמנים צפוף. ענייני איראן, למשל.

כצפוי, אף אחד מהשרים, במיוחד הכלכליים שבהם, לא הביא בשורה חדשה. לפיד גרף מחיאות כפיים סוערות לאחר שהשיב תשובות שמצאו חן בעיני התעשיינים. הוא התוודה בסוף דבריו כי הוא מתקשה להסתגל לתואר שר ומדי פעם הוא עדיין חושב שהוא נמצא בצד של המנחה. במקרה הזה הנחה חגי גולן, עורך גלובס.

גם בנט, השר של התעשיינים, אמר דברים שערבו לאוזניהם, שסיפקו לו מחיאות כפיים, עד שהחל שלב השאלות. או אז הוא חטף צרורות של שאלות וטרוניות, חלקן נקודתיות, מפי התעשיינים שישבו בקהל, ביניהם בכירים כמו אריק שור, מנכ"ל תנובה, ואלי גליק, מנכ"ל חברת החשמל. בנט צריך לקחת איתו ממפגש זה את החלק האחרון, שהוכיח לו עד כמה התעשיינים מחפשים מנהיגות ממשלתית, מישהו שירוץ איתם במסע הארוך שכל אחד מהם רץ. הם לא רוצים כסף, הם רוצים תשומת לב ולהרגיש שהמדינה לא יצאה מדעתה על רקע הווירטואליות והאקזיטים בתחומים הכלכליים, אבל גם בתחום התרבות – הכוכבים הנולדים למיניהם. על הממשלה לזכור שיש ליושבים באותו אולם אופציות למצוא חלופות בחו"ל, אבל זו בכלל לא אופציה עבורם בשלב זה. הם בחרו להישאר בארץ ותפקידה של הממשלה הוא לוודא שהם לא יעלו אי פעם את האופציה הזו על סדר היום.

פרידה
לא יכול היה להיות סיום סמלי וטרגי יותר לכנס זה מאשר ההודעה העצובה על פטירתו של דב לאוטמן ז"ל, לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים. לאוטמן היה תעשיין גאה שלא התבייש ולו לרגע לספר שאת הצלחתו עשה מייצור בגדים ותחתונים, בארץ ובעולם. בניגוד לאחרים בתעשיות המסורתיות, הוא לא סלד מטכנולוגיה עילית ומחדשנות. להפך, הוא היה גאה בכך שדלתא, מפעל חייו, הגיעה לאן שהגיעה רק מאחר שהוא שילב היי-טק בלואו-טק.

לאחר שלאוטמן פרש, כולל כשהיה חולה מאוד, הוא המשיך להילחם על חזון אחר: החינוך. רשימת המפעלים הציבוריים שהוא היה פעיל בהם מרשימה: הכול חינוך – עמותה שמטרתה להעמיד את מערכת החינוך בראש סדר העדיפות הלאומי; אחריי – לסיוע לנערים בשירות צבאי; קו המשווה – לשילוב ערבים בתעסוקה; דור שלום – תנועה שקמה אחרי רצח רבין, ידידו האישי של לאוטמן; המורה של המדינה ועוד פרויקטים. בכולם הוא טיפל למרות ועל אף מחלתו הקשה. לאוטמן לא נתן לייאוש לנצח אותו, הוא הבין שהיכולת שלו להשפיע תאפשר לייצר לאחרים עולם טוב יותר, חדשני יותר. אבל יותר מכל, לאוטמן היה ישראלי גאה – ותעשיין גאה. לדידו, זה אותו הדבר.