הכל דיבורים

בכנס שנערך אתמול (ג') באוניברסיטת תל אביב, התחרו המועמדים ביניהם בהפרחת סיסמאות ודיבורים שאין מאחוריהם כלום. אם הגברת ציפי ליבני סבורה, שהדבר הגדול שהיא יכולה לעשות בשנה הבאה למען המיחשוב הוא להסכים שזה לא מותרות, ואם אהוד ברק מסתפק בהצהרה שחייבים מערכת חינוך חזקה, ואם בנימין נתניהו חזר על אמירות שלו בשנים האחרונות בעד השקעה במו"פ וטכנולוגיה, ואם זה מה ששלושתם מציעים לבוחר – אזי המצב ימשיך להיות עגום.

אם הדברים שצוטטו מפי המועמדים לראשות הממשלה, בכל מה שקשור ליחסם לחינוך הטכנולוגי בישראל ועידוד תעשיות ההיי-טק, אכן משקפים את מה שהם מתכוונים לעשות מיד לאחר הבחירות, אז לראשי התעשייה בארץ ולראשי החינוך הטכנולוגי יש סיבות טובות לא לישון טוב בלילה .

בעצם, באופן לא מפתיע, שום דבר לא ישתנה. ממשלה תקום ותיפול על קצבאות "לילדי ישראל" בזכות ש"ס, על מאבקים  איזה שר יקבל את התיקים השמנים והחשובים, ומי יצליח לכופף את ידיו של מי. כמו בממשלות קודמות, לא יהיה ויכוח מי יקבל את תפקיד שר המדע והטכנולוגיה. ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, היה הראשון שלפני שמונה שנים המציא ממוחו האנליטי את ההברקה לחבר את המדע והספורט למשרד אחד, ולקחת אותו מהחינוך.

כל זאת נעשה אז – כדי "לסדר ג'וב" לידידו מתן וילנאי. זה האחרון, שכיהן פעמיים כשר במשרד מצומק זה, רוקן אותו מכל תוכן. המשרד היה קטן עליו ואם כבר עסק בענייני המשרד, הרי שזה יותר בתחום של הספורט. יותר סקסי, מצטלם טוב יותר. והשר הנוכחי ראלב מג'אדלה, השמיע גם הוא הרבה מאוד הצהרות, והמעט שהספיק לעשות בקדנציה שלו הורגש בעיקר במגזר הערבי.

הממשלה הבאה שתקום על ידי לבני/ברק/נתניהו תהיה ללא שר אמיתי לענייני טכנולוגיה ומדע. היא תהיה ללא מצע וללא תוכנית עבודה אמיתית לחילוץ החינוך הטכנולוגי מהתחתית שהוא שרוי בה. נחמד מאוד שהגברת לבני אמרה לאבי בליזובסקי "למה שלא נחזיר את החינוך המקצועי הטכנולוגי?". להחזיר לאן הגברת לבני? עם מי בדיוק? עם מערכת קורסת, שנאבקת על כל דולר.
ואם משרד התמ"ס יפול, חלילה, בידי ש"ס שוב, אז גם המדען הראשי יכול לארוז את החפצים וללכת הביתה.

לכאורה לא השתנה כלום. מרבית הבוחרים לא ממש מתעניינים במצע ההיי-טק, החינוך והטכנולוגיה. אבל השוני הפעם הוא שהממשלה שתקום תצטרך להתמודד עם פתרונות למשבר הכלכלי החמור והמיתון. באופן פרדוקסלי, אחד הענף שנפגע הכי הרבה הוא ענף ההיי-טק – ולא בגלל המצב בעולם, אלא בגלל העדר השקעה מספיקה בתשתיות אנושיות בחינוך ובתקציבי פיתוח מטעם הממשלה. מהנדסי התוכנה והמחשבים עומדים בראש מספר המפוטרים הרבים שהיו עד כה, וצריך להאמין לאזהרות ראשי התעשיינים שזו רק ההתחלה.

בעיית ההיי-טק, עם 700 מהנדסים מפוטרים, כבר הפסיקה להיות בעיה של מגזר אחד. היא חלק מבעיה חברתית כלכלית של כל המדינה, ששלושת מועמדיה לראשות הממשלה לא ממש מבינים מה החשיבות של השקעה במו"פ, בחינוך טכנולוגי ובתשתיות הון אנושי. המשותף לשלושתם הוא, שהם מבינים שצריך להגיד על זה דברים טובים, כי זה "מאוד סקסי" להראות בעד היי-טק. אבל מכאן ועד הובלה לשינוי ומהפכה – הדרך עוד רחוקה, או נכון יותר: הדרך עדיין לא נסללה.

מהבחינה הזו, מי שקשור לענף ההיי-טק, בכלל לא צריך להתלבט בעד מי להצביע. זה לא ממש משנה. אף אחד מהם לא יעשה כלום למענכם. את התשלום יגבו מכל האזרחים, כי כבר כתבנו כאן שכל מהנדס בהיי-טק גורם לתעסוקה של ארבעה אנשים לפחות, ואם גל הפיטורים יימשך – עשו לבד את החשבון כמה אנשים יצטרפו ללשכת העבודה.