ההתפטרות הרועמת של מנמ"רית הממשלה

התפטרותה הדרמטית של כרמלה אבנר מתפקיד הממונה על התיקשוב הממשלתי הפתיעה לא מעט גורמים בענף. אולם במחשבה לאחור, רבים מהם אמרו כי הכתובת היתה על הקיר: מרגע שנכנסה לתפקידה הממשלה החדשה, וללשכת שר האוצר נכנס יאיר לפיד, היה ברור לכולם כי זה רק עניין של זמן עד שתתקיים אותה פגישה קצרה שנערכה אמש (ד') בין לפיד לאבנר, בה היא הודיעה לשר על כוונתה להתפטר. מחשבות אלו קיננו אצלה כבר כמה זמן.

הסיבות למהלך המרעיש לא יפתיעו גם הן. לאחר שנתיים מאומצות של הקמת המסגרת הארגונית ששמה התיקשוב הממשלתי, לרבות ההכנות והמכרזים שכבר באוויר – הגיע הזמן לגשת לביצוע ומימוש היעדים שלשמם הוקם האגף.

אבל בשביל זה היא הייתה צריכה סמכויות ותקציבים. כדי ליישם את החזון של האגף, נדרש האוצר לממש סעיף חשוב בהמלצות הוועדה שהוקמה על מנת לבדוק את היתכנות הקמת האגף: מתן מעמד של יחידת סמך עצמאית על כל המשמעויות הנלוות לכך.

אבנר הבינה כי שיקולים לא מקצועיים מנחים את הפקידים הבכירים להתעלם מההמלצות. האווירה שנוצרה סביב תפקוד האגף סללה את הדרך להחלטה שקיבלה. כדי לשבת ולא לעשות שום דבר ולריב עם פקידי האוצר מדי יום, אין צורך בתפקיד בכיר כל כך. אבנר הניחה את המפתחות בלשכת השר ואיחלה לו הצלחה בהמשך הדרך.

וכאן צריכה להישאל השאלה: מה יהיה בהמשך? כל הרעיון של הקמת אגף תיקשוב נולד במוחם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר לשעבר, ד"ר יובל שטייניץ, בעקבות מהלך דומה שעשה נשיא ארצות הברית ברק אובמה מיד לאחר כניסתו לתפקיד ב-2008. הוא מינה יועץ מיוחד בבית הלבן, ויווק קונדרה, לתפקיד מנמ"ר הממשל הפדרלי.

התיקשוב הממשלתי בישראל היה אז על פרשת דרכים. היה ברור לכולם שחייבים לעשות שינוי ארגוני, שעיקרו העברתו מאגף החשב הכללי לאגף התקציבים, ולמנות מנמ"ר ראשי לממשלה על תקן יועץ – בדומה לתפקידו של החשב הכללי או הנגיד. לשם כך הקים שטייניץ ועדה בין-משרדית, שכללה גם מומחים מבחוץ, דוגמת ד"ר נחמן אורון, לשעבר מנמ"ר מנהל מקרקעי ישראל ומי שמלווה את התיקשוב הממשלתי שנים רבות. הוועדה ישבה על המדוכה כמעט שנה והמלצותיה אושרו לבסוף על ידי הממשלה. תהליך גיוס ראש מטה התיקשוב היה ארוך מהצפוי.

אבנר, שהגיעה מהסקטור הפרטי, החלה כמנהלת ממשל זמין – אחת משתי הזרועות של התיקשוב. בפברואר 2012 היא מונתה על ידי הממשלה לראש מטה התיקשוב. בתקופה זו היא הקימה את האגף מהיסוד, בתנאים לא פשוטים כלל.

מטה התיקשוב נועד להיות הגוף המייעץ לממשלה, לתאם בין משרדי הממשלה ולקבוע מדיניות תקשוב אחידה. ה-ROI ברור: חיסכון, התייעלות והצעדת מדינת ישראל לעידן הדיגיטלי. אבל כשאין גיבוי מהשר ולשכתו, ובזמן שהפקידות הבכירה מנהלת מלחמות פוליטיות על גב התיקשוב, לא נותרו לאבנר ברירות רבות.

מי המפסיד העיקרי?
אבנר מותירה את הממשלה עם אתגר לא פשוט של מינוי ממלא מקום. תפקידו של מחליפה יהיה לשמור על הקיים ולרוץ קדימה עם היסודות אותם הניחה אבנר.

שאלת ממלא המקום היא שאלה קריטית. פרישתה הרועמת של אבנר משדרת מסר למנהלים בכירים במגזר העסקי שאולי פוזלים לכיוון השירות הציבורי: תישארו היכן שאתם – חבל לכם על הזמן, המנגנונים והפקידות הוותיקה תוציא לכם את החשק לעשות משהו. כאשר הבעל הבית משדר חוסר אמפתיה לכל נושא התיקשוב, אף מנהל שיבוא לא יוכל להצליח. התוצאה, לבסוף, תהיה מינוי מישהו פנימי, יס-מן שלא יעשה צרות וגם לא יביא להישגים – או מנהל חיצוני שיעבור את אותו מסלול כפוי טובה שעברה אבנר.

המפסידים העיקריים כרגיל הם אנחנו אזרחי המדינה. ממשלת ישראל תמשיך לדשדש בכל הנוגע לנושא התיקשוב, תחסל כל יוזמה להצעיד אותו קדימה ולהשוות אותו לסקטור הפרטי והעסקי.

ערב יום הכיפורים, יום חשבון נפש ומאזן לאומי ופרטי, טוב יעשו שר האוצר יאיר לפיד וראש הממשלה נתניהו אם יקדישו מחשבה נוספת לתיקשוב הלאומי – ויתקנו את הטעויות שנעשו עד כה. עדיין לא מאוחר.

גמר חתימה טובה.