השבוע שהיה

סוף השבוע הזה, הראשון אחרי חופשת הקיץ ורגע לפני חופשות החגים, היה צריך להיות מוקדש לחשבון נפש. אנחנו נמצאים במהלך אלול, חודש הסליחות, ולקראת השנה העברית החדשה. הוא היה אמור להיות גם בסימן ההכנות לחג, הרכישות במרכולים וההזמנות דרך האינטנרט. אולם, המציאות המשתנה באזורנו, בקצב שאיש לא יכול לחזות, גרמה לכך שבסוף השבוע הזה עינינו תהיינה נשואות צפונה, לסוריה, ולאמצעי התקשורת.

האזרחים צובאים בימים אלה על סניפי הדואר, שם מחלקים את ערכות המגן, ומתכוננים לכל מקרה שלא יקרה, תקיפה על ישראל מצד אסד ואנשיו, או מצד החיזבאללה. אולם, כמו במקרים דומים, הדיון הציבורי מתמקד בעיקר בהגנה הפיזית, על האנשים והרכוש, וכמעט שלא עוסק בהגנה על נכסים אחרים, לא פחות חשובים לכל אחד ואחד מאיתנו.

לא מספיק לצאת בשלום ממתקפה כימית או אחרת, צריך לדאוג שבבוקר שלמחרת, תשתיות המיחשוב והתקשורת במקומות העבודה שלנו יפעלו. הרי מקום עבודה שתשתיות המיחשוב והתקשורת שלו מושבתות לא ממש יכול לעבוד. לכן, המסקנה המתבקשת היא שיש להיערך גם בתחום הזה. כל כוננות כמו זו הנוכחית היא הזדמנות מצוינת לתרגול נוסף, לרענון הנהלים, לבדוק פרצות ולמניעה ככל האפשר של פגיעה במערכות.

אודי כהן, מנהל טכנולוגיות אבטחת מידע ב-וריגונט, אמר לאנשים ומחשבים, כי התגובה למתקפה אמריקנית יכולה להיות קיברנטית, מתוזמנת וחריפה לא פחות ממתקפה פיזית, לא רק מסוריה ומאיראן. כבר חווינו בתקופה האחרונה פריצה לאתרים של מוסדות חשובים בארצות הברית, באירופה – וגם בישראל, שהביאו לנזק תדמיתי, ובמלחמת סייבר, ניצחון תדמיתי הוא הישג חשוב לא פחות מהצלחה בפעילות טרור פיזית.

השורה התחתונה היא שעל ארגונים וחברות לבדוק לקראת המתקפה היטב את כל המערכות שלהם, לרענן נהלים ולחשוב מחוץ לקופסה, כי האויב הקיברנטי מזמן לא נרדם בשמירה ומחפש כל הזמן דרכים כדי לתקוף – ולזכות בנקודות.

האם ייתכן שיש PRISM בישראל?
פייסבוק (Facebook) פרסמה השבוע, כי היא מסרה במחצית הראשונה של השנה לממשלות במדינות שונות מידע על 38 אלף גולשים, כמחצית מכך לממשלת ארצות הברית.

השאלה איזה שימוש עושים השלטונות בכל מדינה ביכולת הטכנולוגית, החוקית והלכאורה מוסרית, במעקב אחר תעבורת מידע ברשת עלתה ביתר שאת בשנה האחרונה. האם הן מחפשות – ומשיגות – את הפרטים הכי אינטמיים עלינו, האזרחים? עד כמה מוסדות ביטחוניים יכולים לנצל את זכותם לפנות לחברות כמו גוגל (Google), להציג צו של בית משפט ולקבל מידע עלינו? והשאלה היותר מעניינת: האם קיים, או יכול להיות, PRISM בישראל?

בארץ, השאלה הזו הרבה יותר חריפה, משום שכנקודת מוצא, אנחנו, הישראלים, נותנים אמון בגופי הביטחון ומוכנים שהם יעקבו אחרי המידע ברשת כדי להגן עלינו מפני טרור וצרות אחרות. אבל האם שם זה נעצר? האם גופי ביטחון שיש להם יכולת טכנולוגית לא מנצלים את הכוח שיש להם למטרות לא צבאיות? זוהי שאלה מטרידה שמעמידה את נושא הגנת הפרטיות במצב כמעט בלתי אפשרי.

מצד אחד, אנחנו גאים בכל אותם מוסדות, על אף שאנחנו לא יודעים, וחלקנו לא רוצה לדעת, מה הם עושים באמת. מצד שני, אין לנו הרבה מה לעשות נוכח העובדה שהם כנראה יכולים, אם הם רוצים, לעקוב אחרי כל מייל שלנו בכל מקום. איפה עובר הגבול? מה עושים, אם בכלל? אלה הן חלק משאלות כבדות המשקל בעולם אבטחת המידע שיעמדו במרכז כנס GOVSEC, שייערך בסוף החודש הבא, בהפקת אנשים ומחשבים. לא בטוח שנקבל בכנס תשובות לשאלות מטרידות אלה, אבל בוודאות נשמע הרצאות ונהיה עדים לדיון מרתק בסוגיה זו, המשלבת בין טכנולוגיה, אתיקה והגנת הפרטיות, דווקא בהיבט הישראלי הכל כך מורכב.

מנמ"ר עם נשמה
ביום ו' האחרון, קרוב לחצות, בהבזק מחשבתי של שנייה וללא תכנון מוקדם, שלחתי אי-מייל לשמעון בוקשפן זכרו לברכה. חבר סיפר לי כמה ימים לפני כן שהוא חש לא בטוב ומאושפז בבית חולים – וכדאי לעודד את רוחו. בוקשפן נהג בכל חג, ובמיוחד בראש השנה, להקדים ולברך אותנו בשנה טובה – הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית-מקצועית. כתבתי לו שהפעם החלטתי להקדימו.

בוקשפן המנוח כבר לא יזכה לראות את האי-מייל. ביום שלאחר אותו לילה, בשבת, הוא החזיר את נשמתו לבורא ונפרד מאיתנו. מאות האנשים שהגיעו להלוויתו היו קודם כל חברים. חלק גדול מהם הכיר אותו אמנם על רקע מקצועי, ממרום עשרות השנים שבהן היה בענף, אבל לפני הכול הוא היה חבר שלהם, שותף לחוויות ולאירועים שלהם ושל בני משפחתם. דאג לשאול לשלום הילדים, לברך ולנחם כאשר צריך. בהתאמה, כולם שיבחו לאחר מותו אותו ואת אישיותו.

כזה היה שמעון. מאחרוני הנפילים של דור המייסדים של תעשיית ה-ICT בישראל, שבנתה במו ידיה את התשתית למה שיש כיום. הוא היה אחד מאלה שעשו זאת לא רק לפרנסתם, אלא גם עבור הנשמה. יהי זכרו ברוך.