נתוני המל"ג מצביעים על פחות מעשרת אלפים בוגרים במקצועות היי-טק בכל שנתון

בשנת הלימודים תש"ע למדו במוסדות להשכלה גבוהה, קרי אוניברסיטאות, מכללות אקדמיות ומכללות להוראה, 178 אלף סטודנטים לתואר ראשון. 9,122 מתוכם למדו מתמטיקה ומדעי המחשב, לפי התפלגות של 5,383 באוניברסיטאות ו-3,739 במכללות האקדמיות. את מקצועות המדעים הפיזיקליים למדו 2,484 סטודנטים – כמעט כולם באוניברסיטאות. בתחום ההנדסה היחס בין האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות מתהפך: בסך הכל למדו באותה השנה 33,541 סטודנטים, 14,809 מתוכם באוניברסיטאות ו-18,732 במכללות האקדמיות. סך הכל למדו 45,147 סטודנטים למקצועות הרלוונטיים – מתמטיקה ומדעי המחשב, המדעים הפיזיקליים והנדסה. כך עולה מנתונים של המל"ג (ר"ת המועצה להשכלה גבוהה).

בשנת תשע"א כבר למדו במערכת 183 אלף סטודנטים – מתוכם 9,755 למדו מתמטיקה ומדעי המחשב, 2,389 מדעים פיזיקליים ו-33,527 למדו הנדסה. בסך הכל למדו את המקצועות הרלוונטים 45,682 סטודנטים. בשנת תשע"ב למדו לתואר ראשון 188 אלף סטודנטים, מתוכם 10,343 במתמטיקה ומדעי המחשב, 2,299 במדעים פיזיקלים ו-33,902 בהנדסה. ביחד מדובר ב-46,635 סטודנטים.

לאורך שלוש שנות הנתונים אנו רואים גידול של 1,200 סטודנטים למתמטיקה ולמדעי המחשב – עליה של 180 סטודנטים למדעים הפיזיקליים וגידול של 500 סטודנטים להנדסה. על פניו המצב נראה במגמת שיפור, אך כשלוקחים את מספר זה – 46 אלף סטודנטים – ומחלקים אותו על פני 4 שנות לימוד (כפי שהדבר רלוונטי, לפחות לגבי תלמידי ההנדסה המהווים את המשקל הגדול ביותר), מקבלים מספר בוגרים שנתי ממוצע של  11.5 אלף. צריך לקחת בחשבון שחלק לא מבוטל מהם, וליתר דיוק כ-20%, ממשיכים לתארים גבוהים, לצד העובדה שישנה נשירה של בוגרים כאלה גם לתפקידים כגון ניהול. המשמעות היא שלשוק העבודה יוצאים פחות מ-10 אלף אנשים חדשים המסתערים על משרות הפיתוח.

התוספת נטו קטנה בהרבה משום שיש נשירה טבעית, עובדים שפוטרו בגלי פיטורין – כאלו שלא שמרו על כושרם וכישוריהם ולא שבו לענף, וכמובן את אלו שעזבו את הארץ לאחר מכירת החברות שבהן עבדו. כך, אנו עשויים למצוא את עצמנו עם תוספת שלילית של מהנדסים מדי שנה.

במסמך שהכין ד"ר ניראון חשאי מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית תחת הכותרת "היתרונות היחסיים של המשק הישראלי", לכבוד ועידת הנשיא שהתקיימה בשבוע שעבר, הוא מנתח את המצב ומציע המלצות. "שימור היתרונות היחסיים הקיימים ופיתוח יתרונות יחסיים בתחומים חדשים הוא קודם כל תוצר של השפע היחסי של גורמי יצור, שמדינת ישראל תשכיל ליצור. בהקשר של ענפי טכנולוגיה עילית, יש לזכור כי תחום טכנולוגיות המידע והתקשורת, בו עוסקות מרבית חברות הטכנולוגיה הישראליות, הוא רק אחד מתחומי הטכנולוגיה העילית המתפתחים בעולם. תחומים טכנולוגיים אחרים, כגון קלינטק או מוצרים טכנולוגיים ביטחוניים, יכולים להפוך להיות לתחומים בעלי יתרון יחסי בישראל בהינתן שני תנאים מרכזיים – יצירת שפע יחסי של כוח עבודה בעל מיומנויות ספציפיות לתחומים אלו, והימצאות הון ספציפי", מפרט ד"ר חשאי.

לדבריו, נחוצים מספר תנאים להיווצרות כוח אדם מיומן בענפי טכנולוגיה עילית שונים ובענפי הכימיה והתרופות. "על פי התאוריה הכלכלית, יש צורך בחיזוק היתרונות היחסיים של מדינה – הן במערכת החינוך הרחב והן במערכת ההשכלה הגבוהה; לעודד את הפנייה לתחומים אלו (למשל, על ידי סבסוד של שכר הלימוד בתחומים ספציפיים); ולעודד את המחקר האקדמי והמחקר התעשייתי. זאת, תוך חיזוק הקשר ביניהם ותוך התמקדות בתחומים נבחרים", אמר ד"ר חשאי.

"חשוב לזכור כי מדינות מתעוררות רבות משקיעות רבות ביצירת כוח אדם מיומן בשנים האחרונות, ובמידה רבה מצמצמות את הפערים בינן לבין ישראל. למעשה, במדדים שונים, כגון הישגי תלמידים בתחומי המתמטיקה והמדעים, ישראל מדורגת רק במקום ה-19 בעולם – הרחק אחרי סינגפור, דרום קוריאה והונג קונג", טוען ד"ר חשאי. "לפיכך, השמירה על שפע יחסי של כוח אדם מיומן בהשוואה למדינות אחרות היא קריטית לשימור מעמדה התחרותי של ישראל בתחומים הללו, ובניית מעמד תחרותי בתחומים עתירי ידע נוספים".

זאת ועוד, "מכיוון שקרנות הון סיכון זרות וחברות רב לאומיות רבות כבר פועלות בישראל, עיקר המעורבות הממשלתית צריך להיות בהסרת חסמים על השקעות בחברות הזנק ישראליות, הסרת חסמים על כניסת ויצירת הון לישראל, והפחתת החסמים להוצאת ידע טכנולוגי מישראל".

בהקשר זה, גורמים רבים באקדמיה ומחוצה לה הביעו דאגה מהירידה ברמת לימודי המתמטיקה בבתי הספר התיכוניים, ובמיוחד מהירידה במספר התלמידים שמסיימים 5 יחידות לימוד במתמטיקה ובמדעים. פרופ' רון אהרוני מהפקולטה למתמטיקה בטכניון, אומר בשיחה עם אנשים ומחשבים כי המגמה הזו מורגשת כבר באוניברסיטאות, היא תלך ותשפיע חזק יותר בשנים הקרובות – וכי יש חובה לטפל בכך בהקדם.