היתממות

באמצע השבוע נפתח מסע התגוננות מתוכנן היטב על תוכנית PRISM, במסגרתה מיירט הממשל האמריקני תקשורת אזרחית בתוך ארצות הברית ומחוצה לה, בהשתתפות טובי השחקנים שלו. לקח לממסד בארצו של הדוד סם לא מעט זמן בכדי להתארגן ולהתמודד עם חשיפתה. בקו הראשון הועמד הגנרל קית אלכסנדר, ראש הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי (NSA), שידע לספר שתוכנית איסוף המידע המושמצת מנעה ב-12 השנים האחרונות כ-50 מתקפות טרור אפשריות. שון ג'ויס, סגן ראש ה-FBI, תרם את חלקו כשהסביר שאחת התוכניות הללו הייתה לבצע פעולת טרור בבורסה האמריקנית.

כאשר התפוצצה הפרשה בראשונה, אך לפני ימים אחדים, שמעתי במו אוזניי בטלוויזיה דובר מטעם הממשל מסביר בהתגוננות על פיגוע פוטנציאלי שנמנע בזכות הציתותים. הוא סיפק פרטים אודות אמריקני ממוצא אפגאני שהתכוון לפגוע ברכבת התחתית של ניו-יורק. תוך מספר ימים כמות המתקפות שנמנעו לכאורה הוכפל ב-50. כדאי גם לשים לב לדקויות הניסוח: מדובר במניעת "מתקפות טרור אפשריות". ניסיון חיי הלא קצר לימדני בבירור, כי בהודעות של מערכות ביטחון, הקשר בין הנאמר למציאות הוא גמיש ביותר ואיננו בהכרח אמת צרופה ומוחלטת.

בימים הבאים שיחררו יותר ויותר גורמים את חרצובות לשונותיהם. חברות כמו מיקרוסופט (Microsoft), פייסבוק (Facebook) וכן אפל (Apple) ויאהו! (!Yahoo) התוודו רטרואקטיבית שמסרו לרשויות, על פי הוראות חוקיות, מידע אודות לקוחותיהם ותעבורת המידע שלהם. כך זה נוגע ישירות לכל אזרח בכל מדינה, כולל לכם, הקוראים. צפויים גילויים נוספים בגלים הבאים, אבל לעזאזל, את מי זה בכלל מפתיע? האם לא ברור שכל מדינה מרגלת אחרי מדינות רבות אחרות? סין וארצות הברית אינן במצב מלחמה, אולם לא צריך להיות ג'יימס בונד בכדי להבין שהן מרגלות הדדית ובלהט זו אחר רעותה. אולי אפילו שמעתם לפחות על מרגל ישראלי אחד שנלכד בארצות הברית, ידידתנו הגדולה. כאשר מרגלים אחרי מדינה אחרת, זה כולל בוודאי גם מעקב אחרי אזרחי אותה ישות מדינית. באותה מידה אתה חייב הרי לעקוב גם אחרי גורמים חתרניים בתוך מדינתך שלך.

מדוע שהמצב באינטרנט יהיה שונה?
מאז ומתמיד היה ברור שכל שיחת טלפון היא מטרה פוטנציאלית למעקב של גורמי חוק וביטחון מכל הסוגים, מבית ומחוץ. בה הפך ליותר ממובן מאליו מאז שבא לעולם הטלפון הסלולרי. אני, למשל, סבור שהרבה מהשיחות הן בו זמנית יעד ליותר מגורם אחד מיותר ממדינה אחת. מדוע שהמצב ברשת האינטרנט יהיה שונה? פרישתה הרחבה, מאפייניה הטכנולוגיים והקשר שלה עם הרשתות האחרות רק הופכים את התעבורה בה ליותר שקופה כלפי מציצים מקצועיים. פושעים רציניים, כמו גם מרגלים אנשי מקצוע, מבינים כל זאת ומדירים עצמם משימוש באמצעים הללו, או שהם נוקטים בשיטות מתוחכמות שמקשות על החשיפה.

דרך אגב, גם כאן יש היבט ישראלי. מדיווחי אמצעי התקשורת מסתבר שלפחות בעקיפין קשורות כמה חברות ישראליות (במלואן, בחלקן או לשעבר) בתופעה הכללית הנדונה כאן. חברות היי-טק משלנו עוסקות עמוק בנושא וקשורות לחלק מהגופים האמריקניים ששורבבו לגל החשיפות האחרון. מדובר בחברות כגון ורינט, נארוס, נייס ו-WireX. בחלק מהדיווחים הדגישו את חלקם של בוגרי יחידה 8200 בפרויקטים כאלה מעבר לים. אין ספק שהאיומים הקיומיים על מדינתנו מחייבים מדרך הטבע רכישת יכולות שכאלה ורומזים על כך שהטכנולוגיות הללו זמינות יחסית בסביבתנו.

אני רואה בזעזוע הגדול מתוכנית PRISM היתממות. קשה להאמין שמי שרצה לדעת לא יכול היה להבין בעצמו את עומק המעקב זה מכבר. מאידך, שתי נקודות מעניינות בהקשר זה ראויות למחשבה נוספת: הראשונה נוגעת למידת התועלת שיש בהאזנה לכל אמצעי התקשורת של כל אזרחי העולם כל הזמן. ההתעסקות בנושא הולכת ותופחת אך, עם כל הכבוד לתחכום הטכנולוגי, אני לא בטוח שבשיקולי עלות תועלת זהו הפתרון הנכון במלחמה בכלל פוטנציאל הרשע. ייתכן שחסכון בסכומי העתק חסרי הגבולות שמעורבים בפרויקטים שכאלה יכול להביא להצלת חיי בני אדם רבים ולשיפור איכותם, לאו דווקא רק במישור המלחמתי.

הנושא האחר קשור לגבולות שיש וניתן לשים אף על פי כן ולמרות הכול. אף אחד לא חולק על כך שיש לקום על אויבים באשר הם. מאידך, אסור להרחיב ולמתוח את ההגדרה עד אין סוף. לא כל בעל דעה אחרת הוא סכנה לאומית קיומית, שהרי הדמוקרטיה מרוויחה מכך שאין הסכמה גורפת בכל נושא בין כל האזרחים. מידת נאורותה של חברה נמדדת ביכולתה לשים בכל זאת גבולות סבירים וריאליים לפרטיות האזרח, למרות כל הקשיים וחרף כל האיומים בני זמננו. במילים אחרות, ראוי לכל מדינה שתעמוד בפיתוי ולא תמצא את היכולת הבלתי מוגבלת כיום לדעת הכול על כל אזרח בתבל, שלא לצורך.