BYOD – ‏העובד הוא המלך – חלק א'

האתגרים שבעידן הניידות העסקית מחייבים אותנו לחשיבה מחודשת ● המושג הרחב הזה שנקרא BYOD מייחס מדיניות מוגבלת ממהותה שניתן ליישם על המכשיר החכם שנכנס לארגון, משום חוקי פרטיות וחשיפות משפטיות הכרוכות ביישום מדיניות ארגונית מלאה ● נושאת הנטל האמיתי ביכולת לאפשר את ה-BYOD היא מחלקת ה-IT ● על המנמ"ר מוטלת אחריות גדולה ומורכבת ועליו לתת מענה לאינספור סוגיות מורכבות כמו אבטחה, פיתוח ותמיכה בכל סוגי המכשירים

עידן הניידות העסקית מרתק אותנו בכל פעם מחדש, האתגרים שהוא מייצר מחייבים אותנו לחשיבה מחודשת בכל מה שהכרנו עד כה בנוגע לעולם המיחשוב כפי שאנו מכירים אותו. האירועים הכרוכים בניידות עסקית מתרחשים במהירות יחסית וזה עוד מאפיין של תקופתנו – הרצון לקבל הכל – כאן ועכשיו. ארגונים נוטים בדרך כלל ללמוד על סמך הניסיון ולהקיש לגבי העתיד לבוא. בעידן המוביליטי (Mobility) קצב האירועים הטכנולוגיים כה מהיר והארגונים לא מצליחים להיערך אליהם.

הפעם אני מבקש להציג את סוגיית ה-BYOD (ר"ת Bring Your Own Device). רבות אנו שומעים על כך, אך אינני בטוח כי אכן כל העובדות מונחות בפני הארגון והמנמ"ר, על מנת לאפשר את אימוץ הגישה. המושג BYOD מתייחס לכל מכשיר חכם (סמארטפון וטאבלט) העושה שימוש במשאבי המיחשוב הארגוניים ושאינו בבעלות הארגון. הגדרה רחבה זו, מייחסת מדיניות מוגבלת ממהותה שניתן ליישם על המכשיר, משום חוקי פרטיות וחשיפות משפטיות הכרוכות ביישום מדיניות ארגונית מלאה. בהגדרה זו אם כך, כלולים מכשירים שהינם בבעלות העובד, בבעלות ספק חיצוני של שירותי מיקור חוץ המקבל גישה למשאבי הארגון, או בבעלות ספק חיצוני המקבל גישה למשאבי הארגון.

הארגון יבחר בגישה זו משום החיסכון הכספי הניכר. את רכש המכשירים מבצע העובד וההוצאה הארגונית קטנה בסעיף זה. כמו כן, מחקרים מצביעים כי השימושיות והפריון של העובד יגברו. הארגון גם אינו משלם בעבור העבודה הנוספת שהעובד עושה לאחר שעות העבודה המקובלות באמצעות המכשירים. העובד מאידך, בוחר בעצמו את המכשיר שעימו הוא מעדיף לעבוד, בלא תלות במעמדו או תפקידו בארגון. יש לכך גם צד כלכלי (לפחות בישראל) – העובד אינו משלם מס הכנסה בעבור מכשיר סלולרי שנופק על ידי המעביד ויכול לבחור לעצמו תוכנית תעריפים זולה משתתפות המעביד באחזקת הטלפון. זהו Win-Win קלאסי שכל הצדדים מרוויחים ממנו.

נושאת הנטל האמיתי ביכולת לאפשר את ה- BYOD היא מחלקת מערכות המידע הארגונית. זהו מצב חדש ומורכב בעבורה. סוג המכשיר אינו חלק מההחלטות שה-IT נושא בהן ומצד שני, כל היישומים ושירותי ה-IT צריכים לתת מענה לכל סוג של מכשיר שיחובר למשאבי הארגון. במציאות שבה יש כבר יותר מחמש מערכות הפעלה למכשירים חכמים ומאות יצרני חומרה, על המנמ"ר מוטלת אחריות גדולה ומורכבת והוא נדרש לתת מענה לאינספור סוגיות:

1. אבטחת המידע
על המנמ"ר להבטיח כי כל גישה למשאבי המידע הארגוניים לא תסכן את המערכות.

2. פיתוח היישומים
בפיתוח יישום למכשירים חכמים אנו מונחים באמצעות משולש הזהב – מסך, סוללה ומעבד. הצורך לפתח יישומים באופן שיתאימו לכל סוג מכשיר מחייבת הוצאה כספית גבוהה יותר, הנובעת מפיתוח אותו יישום למספר סוגים של מערכות הפעלה או מכשירים. אם נבחר בפיתוח יישום העונה לדרישות מרבית המכשירים (בעיקר באנדרואיד), נאלץ לוותר על תכונות מתקדמות של המכשירים.

3. תמיכה

כניסת מאות (ויותר) מחשבים חדשים לארגון – בהיות המכשירים החכמים מחשב לכל עניין ודבר, מחייבים את הארגון במתן תמיכה גבוהה ורציפה. החל מתמיכה בהחלפת סיסמאות למייל הארגוני, התקנות והסרת מידע עסקי, תוכן ארגוני, התקנת יישומים ועוד.

בחלקו השני של המאמר, ארחיב על המדיניות הארגונית הנדרשת בעת אימוץ גישת ה-BYOD.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים