BYOD – העובי או העסק?

הימים הם ימי השיא של השתלטות הגישה הצרכנית על עולם העסקים, לפחות בכל הקשור למכשירים בהם אנחנו משתמשים בחיי היום יום כדי לתקשר עם הארגונים בהם אנו מועסקים. כמעט ולא עובר שבוע בו אין הכרזה על טלפון או טאבלט חדש, חכם ויפה שאנחנו חייבים – אבל ממש חייבים, לרכוש אותו. הטלפונים החדשים הם לא רק חכמים יותר, הם גם חזקים יותר, גדולים יותר, ובמיוחד, יפים יותר וגם נלחמים אחד בשני לספק לנו את מוטיב ה-'וואו' שיגרום לנו לרכוש אותו.

לא פלא, אם כן, שגישת ה-BYOD, עליה כבר נכתב כאן לא אחת, תופסת לה יותר ויותר אוהדים. אבל האם מדובר רק באוהדים? משום מה מלווה אותי ההרגשה שיש גם ארגונים רבים שמרגישים שאין להם ברירה אלא להיכנע לתכתיב הצרכני שנוחת על השוק, ושה-BYOD יותר נכפה עליהם מאשר מתקבל אצלם באהבה, ואפילו בהערכה.

וזאת מדוע? כי המכשירים החדשים הללו לא שמים את העסקים בראש רשימת הצרכים שהם אמורים לספק, אלא את הצרכן מהרחוב. הוכחה לכך, היא הסיסמה שמלווה את קמפיין ההשקה של הגלקסי S4, מכשיר הדגל החדש של סמסונג (Samsung): 'חבר לחיים'. לא 'חבר לעסקים'. זהו אמנם מכשיר נהדר ללא ספק, אבל הוא מכשיר נהדר קודם כל מנקודת מבטו של הצרכן. כמעט כל התכונות שלו מכוונות להשביע את רצונו הבלתי שבע של הצרכן לחידושים ולשיתוף מידע, צילומים מוסיקה ועוד, עם החברים.

אין ספק שמדובר במכשיר נפלא, כמו גם ה-iPhone 5 או ה-One של HTC ועוד מכשירים רבים. אבל אם יושבים ומכינים רשימה של הדברים שחשובים לנו כארגון, כעסק כלכלי, האם הם מיושרים עם הרשימה שמציעים המכשירים האלה מבחינת סדר עדיפויות?

בימים הראשונים של מכשירי הבלקברי (Blackberry), לאף אחד לא היה ספק שמדובר בטלפון שמיועד לשוק העסקי בראש ובראשונה. גם חברות אחרות, כמו נוקיה (Nokia) לדוגמה, יצרו בידול בין מכשירים שמיועדים לשימוש עסקי לבין מכשירים שמיועדים לשימוש צרכני: דחיפת דואר, יכולת לקבל הודעות מיידיות מהמשרד, מקלדות איכותיות להקלדת דואר והודעות, מכשירים קשיחים שיעמדו ברוב המכות שהם יחטפו.. אלו היו התכונות העיקריות של מכשירים שיועדו לשוק העסקי, מול טלפונים קטנים וצבעוניים יותר שעסקו יותר בהשמעת מוזיקה לצד הצרכני.

אבל כיום הצרכנים נמצאים בראש: הטלפון דקיק עד כדי אימה, כשהמכשיר החדש מבית אלקטל מובייל (Alcatel Mobile) מגיע לשיא עובי בלתי נתפס של 6.4 מ"מ, הוא קל, הוא מציע שבב גרפי חזק כדי שאפשר יהיה לשחק בו, והוא מציע מצלמות באיכות שהולכת וגדלה וגם תופסת יותר ויותר חלקים נכבדים בשימושיות של המכשיר באופן כללי, עם יכולות שיתוף מיידיות לאתרים חברתיים. המכשירים האלה הם כבר מזמן לא טלפונים: הם מרכזי בידור צרכניים.

האם זה באמת מה שאתם רוצים עבור הארגון שלכם? האם ארגון צריך טלפון יותר דקיק, או שמא כזה שיהיה קצת יותר עבה אבל יכיל סוללה יותר חזקה כדי שבאמת אפשר יהיה לעבוד איתו יום שלם? האם ארגון זקוק לשבב גרפי חזק כדי שיהיה ניתן לשחק במכשיר? האמת היא, שרוב המנהלים מעדיפים שבכלל אי אפשר יהיה לשחק במכשיר, בשביל מה? ועד כמה חשוב שהמכשיר ישקול 120 גרם, פחות או יותר? האם לא כדאי שהוא ישקול 180 גרם אבל יהיה אמין וחזק יותר למקרים של נפילות ושאר מכות? כשמשתמשים במכשיר עסקי מה יותר חשוב, יישום מגניב חדש או אמינות תפעולית?

מה שארגונים באמת רוצים, גם אם לא כולם יודו בכך בפה מלא (כי BYOD זו מילת הבאז הנוכחית), הם טלפונים שישימו את העסקים בראש בחזרה. לאחרונה משרד ההגנה האמריקאי בחן את הטלפונים המוצעים כיום בשוק, ובאופן מפתיע למדי – או שאולי בעצם לא מפתיע בכלל, בחר במכשירים החדשים של בלקברי, אולי המכשירים היחידים בשוק שמוטיב המכירה שלהם היה ונשאר עסקי.

האם זה מצביע על עידן חדש? קצת קשה לומר שזה כך. אבל אין ספק שבבלקברי הבחינו בצורך שיש כיום בשוק בטלפונים שהם קודם כל עסקיים, וזה אולי יהיה קו ההצלה של החברה הזו. גם לטלפונים שמבוססים בעיקר על חלונות (Windows) יש סיכוי בשוק כזה, אבל בסופו של דבר לא משנה מערכת ההפעלה עצמה כמו הגישה: פחות משחקים, יותר עסקים.