דרושים: לוחמים למען חופש המידע

הממשלה דנה היום (א') בדו"ח השנתי של היחידה הממשלתית לחופש המידע ששוחרר לפרסום. תמונת המצב שעולה מהדו"ח אינה מעודדת כלל. למרות שהחוק הוא בן 15 שנים, רמת המימוש של החוק ממשיכה להיות אפסית ומבישה.

הדו"ח הוא הראשון מאז נחקק החוק. על כך מגיע באמת שאפו למשרד המשפטים, שמקיים קודם כל את מה שהוא דורש מאחרים – שקיפות. בסך הכל מספר הבקשות לקבלת מידע עמד בשנה שעברה על 2,664. מתוכן, 65% נענו בחיוב. הדו"ח מציין, כי אמנם יש מגמת עלייה בגידול במספר הבקשות, אולם משרדי הממשלה אינם ממהרים להיענות לפניות המשרדים או שמשיבים זמן רב אחרי המועד הנקוב בחוק. העילה המרכזית לאי-היענות לדרישת קבלת המידע היא אי תשלום אגרה, הגנה על הפרטיות וחוסר יכולת לענות על הבקשה מהסיבה כי המידע לא קיים.

מחברי הדו"ח לא מסתירים את חוסר שביעות רצונם מהממצאים. 2,664 בקשות הן מספר נמוך ביחס לכלל האוכלוסיה בישראל וביחס לאמצעים שעומדים כיום לרשות האזרחים כדי לקבל מידע ולשמור על שקיפות. אין מדובר על רק מידע אישי שקשור לאזרח, שעל כך אין כל ויכוח כי כל משרד ממשלתי חייב לשקף אותו לבעל המידע, אלא גם מידע שיש לו עניין ציבורי רחב.

כך, למשל, רק מעטים בציבור יודעים שפרשת הגידול בהוצאות של לשכת ראש הממשלה ומעונו הפרטי, נחשפה בזכות יוזמה עצמאית ומבורכת של הסטודנטית למשפטים אוריאן ויצמן. היא פנתה ללשכת ראש הממשלה וביקשה את המידע הלגיטימי. משלא נענתה, פנתה לאחד הגופים האזרחיים שפועל בהתנדבות למען שקיפות וחופש המידע, וביחד הם העבירו את הנתונים לתקשורת. ההמשך כמובן ידוע. היחידה הממשלתית לחופש המידע הוקמה רק בשנה שעברה, לאחר מאבק קשה שניהל השר לשעבר מיכאל (מיקי) איתן מול גורמים שונים בממשלה. אותם גורמים, אפשר להניח, בהחלט לא רצו בהקמת היחידה המדוברת.

האתגר שהיחידה לקחה על עצמה לשנה הקרובה הוא לגרום לכך שהרבה יותר אזרחים – בכך הכוונה לכל אחד ואחת מאיתנו – יידע שהוא זכאי לקבל מידע על כל נושא שהוא רוצה. יתרה מזאת: כבר כשהוא פונה בבקשה לחשיפת מידע, תהיה ליחידה זו הכלים לאכוף את החוק. הדבר צריך להיעשות קודם כל בגיבוי של ראש הממשלה עצמו, דרך שרת המשפטים ציפי ליבני, ובאמצעת מנהלי המשרדים.

לא יעלה על הדעת שפקידים בדרגים מסוימים יחליטו על דעת עצמם שאת החוק הזה הם לא מיישמים, כי הוא לא נוח למישהו או מסיבה דומה. האם נקבל מצב בו אותם פקידים לא יקיימו חוקים הרבה יותר קריטיים ומהותיים?

העידן הטכנולוגי העצים את היכולת של האזרח הקטן לממש את זכותו לדעת מה עושים נבחרי הציבור שהוא שלח לכנסת ולממשלה. השקיפות היא אבן היסוד בדמוקרטיה אמיתית. היא מעניקה לכל אזרח את הזכות לדעת, כדי שיוכל לממש את הזכויות הדמוקרטיות האחרות שלו. בזכות הטכנולוגיה, המימוש של חופש המידע מצד הממסד השלטוני הוא הרבה יותר קל ונגיש. ברוב המשרדים האמצעים קיימים, ואלו שצריכים לבנות את הכלים הללו יכולים לעשות זאת באמצעים פשוטים. הממשק הבסיסי שחוק חופש המידע מאפשר לממש אותו הוא אתר האינטרנט. כל שצריכים הפקידים הוא לבדוק את הבקשה של האזרח, לאתר את המידע – ולשחרר אותו לרשת.

ליחידה שבראשה עומדת עו"ד רבקי דב"ש יש מספיק סמכויות כדי לממש את החוק. אולם היא חייבת את הגיבוי הציבורי – מצד האזרחים, כלי התקשורת מנהלי משרדי הממשלה וכמובן השרים. בקיצור, כמו לכל צבא טוב, היא זקוקה דחוף ללוחמים למען חופש המידע. כאלו שיציקו כמה שיותר למשרדי הממשלה, יציפו אותם בבקשות על פי הכללים שנקבעו – ויעמדו על זכותם.

זה הזמן להזכיר, כי כבר בתחילת המאה הקודמת קבע השופט לואיס ברנדייס, ציוני נלהב שכיהן בבית המשפט האמריקני, עקרונות למען שקיפות שלטונית וזכות לפרטיות. עקרונות אלו הפכו כמה עשרות שנים לאחר מכן רלוונטים יותר לאור התעצמותה של המהפכה האינטרנטית. המשפט המפורסם שלו, ששולב בפסק דין שכתב, היה חד וברור: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר". עקרון זה צריך להיות הדגל של כל מי שטוהר המידות, שקיפות ודמוקרטיה יקרים לו. זוהי עוד דוגמה, אחת מני רבות, שבה הטכנולוגיה עומד לרשות האזרח וכל מה שצריך זה ליישם אותה.