צו 8 בלי תשתיות

גלעד ארדן, שר התקשורת והשר להגנת העורף, הזהיר אתמול (ב') את חברות הסלולר, כי אם לא ישלחו מסרונים הנושאים את השם "צו 8" בעת גיוס חירום של מילואים – ייקנסו מעתה במאות אלפי שקלים, ואף ינקטו נגדן צעדים חמורים.

מדובר לכאורה בהודעה דרמטית, שגורמת גם להרמת גבה כלפי חברות הסלולר – האמנם אין הן מוכנות להירתם למאמץ המלחמתי ולשלוח צווים בסלולר, אם וכאשר נידרש חלילה לגייס עשרות אלפי חיילי מילואים בזמן אמת? לא סביר וגם לא תואם את המציאות. נדמה כי אצה דרכו של השר לשגר איומים, וייתכן אף שדיבר תחת הכובע של השר להגנת העורף. שכן, כשר התקשורת הוא ודאי יודע, כי המסרונים המדוברים אמורים להישלח על גבי התשתיות הקיימות של חברות הסלולר הגדולות בישראל. התשתיות הקיימות, אדוני השר, הן על סף קריסה – ללא קשר ישיר לצו 8.

ראשי החברות מזהירים מפני מצב זה כבר זמן רב. הסיבות הן טכנולוגיות ורגולטוריות, שחלקן באחריות השר. הטכנולוגיות והתשתיות הן הסיבה העיקרית לכך שהטלפונים הניידים הפסיקו מזמן להיות "סתם טלפון". על גביהן עוברות כמויות אדירות של מידע – ויזואלי, סרטים, מסרונים, מולטימדיה ועוד כמויות אדירות של נתונים.

כל אלו נכנסים לצינור ארוך שמכתיב את קצב הגלישה של המנויים. אלו האחרונים, כידוע לכם, חסרי סבלנות לחלוטין. הם רוצים להעמיס על התשתיות עוד ועוד מידע, לדעת איזה סרט רץ בכל מקום, לדבר עם הקרובים בחו"ל – הכל כאן ועכשיו. התשתיות של מרבית החברות הגדולות – סלקום, פלאפון, פרטנר וגם הוט – תוכננו לפני כמה שנים, עוד בטרם מישהו שמע על מהפכת הניידות.

ויש גם פן אחר לסיפור: התדרים בהם משתמשים מפעילי הסלולר. התדרים הם תשתיות לאומיות, שניתנות במשורה למפעילים, בהתחשב בצרכים אחרים של המדינה, בעיקר בתחומי ביטחון. מצוקת התדרים היתה מונחת עוד על שולחנו של שר התקשורת הקודם, משה כחלון, ולא הספיקה להגיע לידי מיצוי ופתרון. כשר התקשורת,  ארדן חייב להבין שלא די להטיל מרות על חברות הסלולר כדי שיעבירו את המסרים. הוא צריך לוודא שיש להן את היכולות האלו, שהן מסוגלות להעביר בבת אחת מאות אלפי מסרונים למנויים רבים, מבלי שהרשת תקרוס. כמי שאחראי על העורף, צריך השר ארדן להבין שקריסת רשת סלולרית בישראל פירושה שיתוק החיים האזרחיים אצל מרבית התושבים, שלא לדבר על הנזק החמור של פגיעה בתהליך גיוס החירום, שם כל דקה יכולה להיות גורלית.

טווחי הזמנים שצה"ל מתכנן בגיוסים גדולים מתוזמנים מהרגע שבו חייל המילואים מקבל את המסרון ועד לרגע שהוא מתחייל ועולה על הטנק או נשלח למשימה שלו. אלו הם טווחים קצרים – ללא מרווחים, שתלויים בהרבה מאוד גורמים לא צפויים. תשתיות הסלולר הן אחת מהן. במקום שהשר יאיים על החברות וידאג לצדדים המשפטיים טכניים של העניין, מוטב שיבדוק איך הוא יכול לסייע לחברות לעמוד במשימה. הרי אף אחד לא מצפה שחברות התקשורת יקחו על עצמן להקים תשתית חירום לאומית לשעת חירום מבלי שיהיה מימון של המדינה.

עם כל הכבוד לארדן, שרוצה להיות כחלון, מוטב שינהג בחברות כמו במשפחה – גם אבא שמחליט לגעור בילד שלו על מעשה שעשה, מוודא קודם כל שזה מוצדק.