גדי גילאון, מוביסק: "ניידות עסקית היא בחירה בין פשרות"

"ניידות עסקית היא בחירה בין פשרות. אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו מחזיקים ביד היום הוא כבר לא טלפון, אלא מחשב שאחד היישומים בו הוא טלפון. זה כבר מזמן לא 'רק' טלפון, אלא מחשב היברידי שמאפשר התנהלות עסקית ואישית יחד", כך אמר גדי גילאון, מנכ"ל מוביסק (Mobisec). לדבריו, "אם רוצים לבדוק את לוח השעות לפגישות, למשל, אז הוא עסקי, אך אם רוצים לשחק – הוא הופך לאישי. הוא גם מגלה הרבה יותר פרטים עלינו. לכן, יש כאן מורכבות גדולה מאוד – והארגון צריך ללמוד להתמודד איתה"

גילאון אמר את הדברים במסלול היישומים שנערך במסגרת כנס לשכת מנתחי מערכות המידע בישראל. המסלול התמקד במגמת ה-BYOD (ר"ת Bring Your Own Device) ונערך בהנחייתו של מוטי סדובסקי, מנהל השיווק של הכנס. לאירוע, שנערך שלשום (ב') בהפקת אנשים ומחשבים, הגיעו מאות משתתפים והוא התקיים במרכז הכנסים אבניו, קריית שדה התעופה.

לדברי גילאון, "במקומות רבים נהוג עדיין שהמעביד מחלק את המכשירים, אבל מה קורה כשהוא יוצא מהתמונה? מה אם הוא אומר לכם להביא את המכשיר מהבית – מה אז מותר לו לראות ומה לא? מורכבות נוספת היא הצורך בפרטיות מול אבטחת מידע: הארגון צריך לאבטח את היישומים כדי להגן על המידע, אבל מה עם היישומים האישיים – האם הם מסוכנים או לא? ומתי מותר לארגון להתערב ולהחליט איזה יישומים מותר להתקין במכשיר?".

שינוי נוסף שמובל על ידי המגמה החדשה יחסית הזו, אמר גילאון, הוא פנים ארגוני: "מי הוא בעל העניין במכשירים? לפני כמה שנים, מנהל הרכש היה זה שאחראי על המכשירים, ומה שעניין אותו היה להקטין ככל האפשר את המכה בחשבון הבנק. היום כל מחלקה רוצה להשתמש במכשיר לצרכים שלה. בנוסף לכך, יש גם את מנהל אבטחת המידע – שאומר שמדובר במחשבים לכל דבר ולכן צריך לאבטח ולנהל אותם, כמו כל ערוץ ארגוני אחר".

הוא התייחס בקצרה גם למלחמה בין מערכות ההפעלה הניידות השונות, וכיצד היא באה לידי ביטוי בהיבט הארגוני. לדבריו, "צריך לקבל את המציאות כמו שהיא: המלחמה בין אוהדי אנדרואיד (Android) ל-iPhone היא מלחמה דתית, שבה אף אחד כמעט לא ממיר את דתו. בהיבט הארגון, צריך פשוט לקבל את זה כעובדה".

"צריך לקבוע מדיניות ארגונית בין העובד למעסיק, שתכתיב מה מותר ומה אסור לו לעשות עם המכשיר – גם במחיר של שינוי דפוסי השימוש שלו", קבע גילאון. "פעם היינו מדינה של דיסקט אחד.אחר כך היינו פורצים טלפונים והיום אנחנו פשוט צריכים לומר לעובד: 'סטופ! אתה רוצה להתחבר למערכת הארגונית? אל תפרוץ את המכשיר שלך, גם אם אתה מביא אותו מהבית, כי זה עושה בעיות'. זו רק דוגמה אחת לשינוי הזה".

גילאון סבור, שגם אם הארגון ממשיך לספק את המכשירים לעובדים, ההתייחסות אליהם צריכה להיות זהה. "ארגון צריך לקבוע את האסטרטגיה הארגונית וליישם פתרון לניהול ניידות עסקית – אחרת אין לו שליטה על המכשיר. בנוסף, עליו גם לקבוע מדיניות לחלק האישי של המכשיר. אני ממליץ לחברות להתנהג לכל טלפון כ-BYOD, גם אם החברה היא זו שמספקת את המכשירים", סיכם.

דרור גלוברמן, כתב חדשות ערוץ 2, התייחס בכנס למהפכת הניידות באופן כללי ולמה שהיא עשתה לנו, כמשתמשים בכל הרמות. "מה המכשיר עשה לנו? איזה אנשים אנחנו היום, יחסית לאנשים שהיינו קודם, לפני שדחפו לנו את המכשיר הזה ליד? הפכנו למכורים קלינית! הוא התחבר לנו אל משהו נוירולוגי, והפך אותנו לתלויים בו – כל אחד במידה אחרת. מדובר פה בהתמכרות אמיתית, והיא מחלחלת לאגפים בחיים שלא חשבנו שהיא תגיע אליהם. אנחנו לא יודעים עדיין מה יהיה המחיר אותו נשלם על כך".

לדברי גלוברמן, זה מתחיל כבר בגיל מוקדם. "אנשים צעירים איבדו את היכולת לדבר אחד עם השני ולהביט זה לזה בעיניים יותר משתיים-שלוש דקות. זה לא סוג של תקשורת שהם מכירים יותר. הם מאבדים את היכולת לפענח מה הבן אדם שמולם מרגיש. הם מעולים בפענוח נימי הנימים של הודעת טקסט, אבל שימו אותם בכל סיטואציה חברתית – והם יאבדו עניין מהר מאוד. הם לא מסוגלים להתרכז".

בני האדם הפכו למכורים למידע, טוען גלוברמן, ולתוכן שמסופק להם על ידי משתמשים אחרים. "שלושת האתרים הגדולים ופופולאריים ביותר בעולם היום, הם פייסבוק (Facebook), יו-טיוב (YouTube) וגוגל (Google). שלושתם לא מתקיימים על בסיס התוכן שלהם, אלא על בסיס תוכן המשתמשים. הרשתות החברתיות מהוות למעשה כלי למדידת הסטטוס האישי של כל אחד מאיתנו: מה מצבי? כמה אוהבים אותי? כמה מגיבים אלי? הטלפון נותן לנו טפטוף רצוף ומדוד של אינפורמציה כל הזמן – מהבוקר ועד השינה, ואנחנו מכורים לזה".

אבל יש לה מחיר, מזהיר גלוברמן: "אנשים משתפים את הצד השמח שלהם בחיים בפייסבוק, כי אף אחד לא אוהב לשתף את מה שדפוק בו. אתה, כמשתמש, צורך את זה, משווה את מה שאתה רואה לחיים הממוצעים שלך ושואל 'מה לא בסדר אצלי?' אנחנו אולי מכירים את החיים שהיו לפני זה, ויודעים איך להתמודד עם זה, אבל מי שגדל לתוך זה, יכול בקלות לאבד את הכיוון – כי אלה הם החיים שלו".

הדבר הנורא ביותר, לדעתו, הוא שבגלל שהמוח עסוק כל הזמן, הוא נחסם בפני יצירתיות ולא עובד מספיק טוב. "מי מאיתנו יכול להתרכז היום במשימה במשך חצי שעה, מבלי לחפש משהו חדש שקרה בפייסבוק או בטלפון?".

"אז מה צריך לעשות?", שאל גלוברמן. "כמו שאמר אריק שמידט: 'אני רוצה שבכל יום תכבו את הטלפון לשעה. הרימו את העיניים מהמכשיר, הסתכלו על מישהו שאתם אוהבים ונהלו עמו שיחה, שיחה אמיתית. אל תלחצו על כפתור שאומר 'אני אוהב', אלא תאמרו את זה'. איזו תפיסה מהפכנית, הא?".