האם האינטרנט יכול לקרב בין יהודים וערבים?

המרחב הקיברנטי נחשב לפלטפורמה שיכולה לסייע לקירוב אנשים ממקומות שונים, תוך התעלמות ממגבלות גיאוגרפיים. כך הדבר לגבי מערכת היחסים והקשרים בין יהודים וערבים, מערכת שהיא טעונה מאוד וסובלת ממידה רבה של תחושות ודעות קדומות. האם האביב הערבי, שנולד במרחב הקיברנטי, יכול להביא גם את האביב במערכת היחסים בין מיעוטים ליהודים בישראל?

מחקר מעניין שנערך לא מכבר על ידי ד"ר אזי לב און, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, בשיתוף עם ד"ר סבינה ליסציה, לא מספק נתונים אופטימיים במיוחד. ממצאי המחקר הוצגו לראשונה בכנס "האזרח הדיגיטלי" שנערך בשבוע שעבר בבית גוגל (Google) בישראל, בשיתוף עמותת אשנ"ב. המחקר של לב און וליסיציה בדק את המושג "מרחק חברתי שמוגדר על פי מידת האהדה שחשים בני קבוצה אחת כלפי קבוצה שנייה". השערת המחקר מבוססת על תיאוריה משנת 1954 האומרת כי "מגע בין אנשים המשתייכים לקבוצות שונות מבחינת גזע, דת ומוצא עשוי לצמצם סטריאוטיפים הדדים".

המושג "מרחק חברתי" מתייחס לנכונות של בני קבוצה מסוימת להתמודד עם צורך לתקשר עם בני קבוצה חברתית אחרת. המרחק החברתי מוגדר על ידי מידת האהדה שחשים בני קבוצה אחת כלפי בני קבוצה אחרת, הצבת גבולות הקבוצה החוצים בין אלה ששייכים אליה ואלה שלא, תדירות האינטראקציות ההדדיות וההבדלים התרבותיים בין הקבוצות. החברה הישראלית משוסעת על בסיס לאומי, אתני ודתי.

המחקר מתבסס על תופעה הנקראת הומופיליה, לפיה אנשים מתחברים יותר עם דומים להם מבחינת המאפיינים הסוציו-דמוגרפים, אינטרסים משותפים ואמונות. השערת המחקר הייתה שמגע און ליין משפיע על המרחק החברתי, והיהודים יחושו קרבה גדולה יותר לערבים – ככל שהקרבה גדולה יותר, תדירות המגעים און ליין תהיינה גדולות יותר. המחקר נעשה און ליין, בקרב 458 יהודים מעל גיל 18 אשר גולשים ברשת שלוש פעמים בשבוע לכל הפחות.

ממצאי המחקר מצביעים על תדירות נמוכה מאוד של מגע אונליין בין יהודים לערבים: 75% מהיהודים לא נמצאים במגע אונליין עם הערבים באמצעות מדיה חברתית. קרוב לרבע מהמדגם נמצאים במגע עם ערבים בתדירות נמוכה או בינונית, ורק מיעוט קטן מאוד (3%) דיווחו על מגע אונליין עם ערבים בתדירות גבוהה או גבוהה מאוד. תדירות המגע גבוהה יותר, בקרב הקהח היהודי, אצל גברים וחילוניים.

הממצאים דחו את השערת המחקר לגבי מערכת היחסים בין יהודים וערבים, אבל איששו את המציאות העגומה המוכרת לנו. הנתון העיקרי הוא שיש תדירות נמוכה של מגע און ליין בין יהודים וערבים – היהודים שומרים על מרחק חברתי רב מהמגזר הערבי. עם זאת, ככל שתדירות המגעים עם המגזר הערבי עולה, כך אותם גולשים יהודים חשים קירבה רבה יותר. המפגשים שנעשו במסגרות של מדיה חברתית על בסיס תחומי עניין משותפים, תרמו למעט יותר קרבה לערבים, כפי שהגולשים היהודים מדווחים. בנקודה זו עורכי המחקר מסרו, כי ייתכן ויצירת מפגשים על בסיס תחומי עניין משותפים יקרבו בין שני העמים, זאת ללא הצורך להיפגש פיזית.

החלק החסר והבולט במחקר הוא כמובן היעדר ממצאים לגבי המגזר הערבי, כלומר עד כמה גולשים ערבים מקיימים מגע יזום עם ישראלים וכיצד הם חשים עם זה. עם זאת, לב און הדגיש, כי לממצאים שהגיעו עד כה יש חשיבות רבה לאור העובדה שמדובר בשסע העמוק ביותר בחברה הישראלית. "המדיה החברתית רחוקה מאוד ממימוש הפוטנציאל הטמון בה בנוגע למיתון השסע בין יהודים וערבים, אולם ריבוי מרחבים חברתיים עשוי לתרום לצמצום הניכור", מסר לב און עם פרסום הממצאים.

כך או כך, ברור מהמחקר, שיימשך גם בשנים הבאות לדברי לב און, שלפנינו עבודה רבה מאוד. כאשר מדברים על הסכמי שלום בין מדינות, אסור לשכוח את האזרחים משני צדי המתרס; צריך לחשוב לא רק על המגע, אלא על התוכן, אופי השיחות והנושאים. למרבה הצער, ברשתות חברתיות שונות, המפגשים בין מגיבים יהודים וערבים מסתיימים תמיד בקללות ובנאצות הדדיות. הגורמים המובילים בחברה היהודית והערבית צריכים לדאוג שאכן השיח בין העמים יגבר – אבל יהיה מבוסס על תרבות, כבוד הדדי ורצון לחיות ביחד. בימים שבה מדברים על אינתיפאדה שלישית, חלילה, מציאות זו נראית עדיין כחלום רחוק.