כשהמנכ"ל לא מבין IT

דיונים סוערים מתקיימים בימים אלו על מעמדו של המנמ"ר בעידן החדש, הגדרת תפקידו והצורך שלו להיות מעורב בצמרת הארגון. מהדיונים עולה, כי על המנמ"ר להיות יוזם ופרואקטיבי ולהראות לכל דרגי הניהול בארגון שהוא אכן חיוני וכי בלא טכנולוגיה הארגון ייסוג לאחור ואולי אף יפסיק להיות רלבנטי.

אולם בלהט הדיונים יש השוכחים שבמשוואה זו יש גם צד שני: המנכ"ל. עולה השאלה עד כמה המנכ"לים, הסמנכ"לים וחברי מועצת המנהלים בארגון מבינים את המשימות של ה-IT. האם הם באמת מאמינים שמערכות מידע ומיחשוב הן כלי חשוב, אם לא החשוב ביותר שיש להם, וכפועל יוצא הם מעניקים את אותה דרגת חשיבות למעמדו של המנמ"ר.

האתר CIO הזכיר השבוע לקוראיו את אחד הסקרים הרלוונטיים ביותר בנושא שפורסמו בסוף השנה הקודמת. מדובר במחקר גלובלי מקיף ביותר שנערך בחסות CA, שעניינו מידת ההבנה של המנכ"לים במערכות מידע.

בטרם יראו הקוראים את הממצאים העיקריים, ייתכן כי ימהרו לקבוע שהשאלה הזו מיותרת, שכן אין זה מתפקידו של מנכ"ל או כל מנהל בארגון להבין בטכנולוגיה. לשם כך הוא מעסיק מנמ"ר וצוות עובדים טכנולוגים. אולם הממצאים משדרים מציאות אחרת. מציאות שבה אין מדובר במנהלים שממוקדים בעבודה שלהם ולא רוצים לרדת לפרטים, אלא במנכ"לים שרמת חוסר ההבנה וההפנמה שלהם בכל הקשור ב-IT כבר גובלת בבורות. זו משליכה על דרך קבלת ההחלטות שלהם כאשר המנמ"רים מבקשים תקציבים להשקעות טכנולוגיות. מהמחקר עולה כי חלק מהמנהלים לא מבין את המשמעות של השקעות במערכות מיחשוב ומידע ולא הפנים שהן אינן הוצאה אלא השקעה שמניבה השקעות נוספות.

על פי המחקר, 44% מהמנמ"רים מעריכים כי המנהלים שלהם לא מבינים דבר ב-IT ולא מפנימים את הפוטנציאל שלו בארגון. 22% מהם משוכנעים שיו"ר וחברי מועצות המנהלים לא מכירים ולא מבינים דבר במערכות מידע ולכן גם לא מבינים את הצורך בהם. הסיטואציות הללו מוכרות היטב לכל מנמ"ר שלפחות פעם בשנה נאלץ להכין מצגות, טבלאות אקסלים ונתונים, בטרם הם מתייגעים בהצגתם של אלה בפני מקבלי ההחלטות. המנמ"רים רואים ומבינים היטב שהמאזינים להם לא מצליחים להבין ולהפנים את המידע אותו הם מבקשים למסור.

כאשר הנהלה אינה מבינה ברמת התרבות הארגונית שלה את חשיבות ה-IT, היא לא תעשה מאמץ כלשהו ולא תיענה לשום יוזמה לצרף את המנמ"ר לצוות הבכיר הניהולי. אותה הנהלה גם לא תמהר להעניק למנמ"ר תואר של סמנכ"ל או מישנה למנכ"ל.

התסכול גדול עוד יותר לאור ממצאים נוספים העולים מאותו מחקר: 60% מהמנמ"רים סבורים כי הם בעלי כישורים ניהוליים לקבל החלטות אסטרטגיות, אבל הם אינם רואים סיכוי כלשהו לשנות את המציאות – כי הבוסים פשוט לא מבינים את הנושא.

איך מיישבים את הדילמה הזו? המענה מצוי בקרב שני הצדדים. המנמ"רים צריכים להנמיך את ציפיותיהם מהבוסים שלהם. הם באמת לא חייבים להבין בטכנולוגיה, ולא מעניין אותם למה המנמ"ר בחר בטכנולוגיה זו או אחרת ומה היכולות הטמונות בה. בדומה לתחומים אחרים, צריכים המנכ"לים לקבל מהמנמ"ר את המידע בשפה שלהם, מידע שיענה על השאלות החשובות להם: מה זה תורם לארגון, מה המצב כיום וכמובן עלות מול תועלת. בנקודה זו צריכים הספקים להתגייס לטובתו של המנמ"ר ולהביא לו פריטי מידע אודות הפרויקט הנדון.

מנכ"ל לא יקבל החלטה ללכת על מיזם זה או אחר, רק בגלל שהספק מייצג חברה בינלאומית ידועה, או שיש לו שם טוב בשוק, וכולם מטמיעים את אותה טכנולוגיה. על המנמ"רים והספקים למצוא את הכלים והדרכים להוכיח לבוסים שההשקעה כיום היא אומנם גדולה –  אבל תחסוך כסף לארגון, תבדל אותו טוב יותר ממתחריו ובסופו של דבר, תתרום לשורת הרווח.

נקודה נוספת, אחרונה: בהרבה מאוד ארגונים, המנמ"ר אינו היוזם היחיד של מהלכים טכנולוגיים. הדרישות מגיעות מכיוון אגפי השיווק, השירות וכספים. לראשי אגפים אלו יש גישה ישירה למידע ולספקים. תפקידו של המנמ"ר לעמוד על המשמר, לוודא שלא מתקבלות החלטות מאחורי גבו, ולמצב את עצמו כיועץ האישי של ההנהלה, כמי שיודע לתת עצה נכונה לבוס שלא מבין בטכנולוגיה, לומר איפה כדאי להשקיע ובאילו מקרים לסרב בנימוס למנהלים האחרים שדורשים השקעה זו או אחרת.

אם תרצו, זו הנקודה שבה המנמ"ר יוכל לנצל את הבורות של ההנהלה בנושא טכנולוגיה, כדי למנף את עצמו וגם לסייע לארגון. חומר למחשבה.