לא לסגור את משרד התקשורת. בינתיים

אחד הנושאים הטרנדיים ביותר במהלך הבחירות לכנסת ה-19 היה ממשלה "רזה", כלומר צמצום מספר השרים ומשרדי הממשלה, ויתור מוחלט על תפקידי השרים ללא תיק, איחוד משרדים ואף סגירה בחלק מהמקרים. בין השמות הוזכר גם זה של משרד התקשורת במהלך סוף השבוע האחרון. פקידי האוצר אמרו לכלי תקשורת, כי הם מעוניינים כבר כעת להכריז על סגירת המשרד עוד בטרם יושלם המו"מ הקואליציוני. העמדה שלהם מובנת, שכן הם חוששים שאם לא יקבעו עובדות בשטח, שוב יוקם המשרד ללא הרפורמות הנדרשות.

כל פוליטיקאי שמתיישב על כסא שר התקשרות מצהיר, במוקדם או במאוחר, כי הוא האחרון שישמש בתפקיד זה, שכן בממשלה הבאה תוקם רשות תקשורת. זה המקרה עם שולמית אלוני, לימור לבנת, דליה איציק, רובי ריבלין וגם משה כחלון לא שבר את המסורת. אלא שבניגוד לשרים אחרים, כחלון ביצע במהלך הקדנציה האחרונה שורה ארוכה של מהלכים שנועדו לבדיקת היתכנות הקמת רשות תקשורת בישראל. כל הנוגעים בדבר, כולל אנשי המקצוע במשרד ראש הממשלה והדרג הניהולי, מסכימים על הקמת רשות תקשורת עצמאית בישראל, שתתפקד כרשות רגולטורית עצמאית בעלת סמכויות אכיפה וחקיקה. אם כך, מדוע טרם הוקמה רשות כזו עד היום?

מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל, שהתראיין לאתר TheNewCom מבית אנשים ומחשבים, מגלה כי הסיבה העיקרית היא חילוקי הדעות שנתגלעו בין יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, לאנשי המקצוע במשרד התקשורת. המחלוקת היא סביב פירוש המילה עצמאית, כלומר מהו מעמדה ומהיכן יגיע מקור הסמכות שלה. אנשי משרד התקשורת ובראשם המנכ"ל, שכאמור ערכו עבודת מטה יסודית ביותר, הביאו דוגמאות מהעולם הרחב, שם יש רשויות תקשורת דומות שהן עצמאיות הלכה למעשה, כלכלית ומשפטית. כך זה ב-FCC, כך זה באירופה וכך זה במידה רבה מאוד גם בישראל ברשות לניירות ערך או הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

הנימוק הוא שרשות שתהיה כפופה ליועץ המשפטי ותהיה תלויה בתקציביה על שולחן הממשלה, לא תהיה עצמאית לחלוטין – היא תהיה תלויה בממשלה ולכן אין שום טעם בהקמתה. ומכאן שהדרישה הישירה מצוותי המו"מ המרכיבים את הממשלה היא לעצור הכל ולא לסגור את משרד התקשורת כל עוד המחלוקת הזו לא תוסדר. וכמו במחלוקות רבות, גם כאן ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך להכריע בין שתי גישות. עליו לתת את הכיוון לרשות עצמאית באמת, עמדה שככל הידוע הוא תומך בה. ואולם הסכנה הגדולה היא שכפי שהתרגלנו לגלות בתחומים אחרים במחוזותינו, גם כאן יימצאו האצבעות המתאימות כדי שיצביעו בעד סגירת המשרד. במצב שכזה, לא יינתן מענה אמיתי לרשות תקשורת עצמאית. בכך תחזור מדינת ישראל 20 שנים אחורה, אז משרד התקשורת היה משרד של פקידים חסרי כוח אמיתי, שהתעללו באזרחים על כל בקשה בתחום הטלפוניה והתקשורת.

בהפוך על הפוך, ניתן לומר שלמרות שכל הדעות הן בעד הקמת רשות עצמאית (מלבד היועץ המשפטי לממשלה), דווקא הקדנציה האחרונה של כחלון מוכיחה עד כמה חשוב שיהיה שר תקשורת ויעמוד בראש משרד מקצועי זה. רק שר בעל כוח פוליטי, שמכיר את כללי המשחק ובעל רגישות אמיתית לצרכיהם של צרכני חברות הסלולר, יכול היה להתמודד עם הלחצים האדירים שהופעלו עליו במטרה למנוע ממנו לבצע את הרגולציה בענף. רק ממשלה שנותנת גיבוי חזק כל כך לשר שנלחם בגדולי הטייקונים במשק יכולה להוביל מהלכים כאלו.

אם תקום רשות עצמאית, העומד בראשה יהיה נטול פחדים או שיקולים אישיים ויוכל לפעול במלוא הכוח להמשך השיפור בענף הטלקום. כך פועלת הרשות לניירות ערך – היא מפקחת על הבורסה ועל פעילות החברות הציבוריות. כל פקיד מתחיל בחברות שנסחרות בבורסה יודע שעם הרשות לניירות ערך לא מתחכמים, ואף אחד לא רוצה להילקח לחקירה באישון לילה בגין חשדות לעבירות על חוקי הרשות. זה המודל אליו שואף שר התקשורת ומנכ"לו, לא פחות ולא יותר.

התנגדותו של ויינשטיין מובנת. אף מנגנון לא אוהב שיקחו ממנו מרחבי שליטה ואף פקיד לא מעוניין לנדב מעצמו סמכויות. אבל בדיוק בשביל זה נבחר אמש (ש') ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדנציה שלישית באופן רשמי; מיד לאחר שירכיב את הממשלה הוא יקבל הכרעה, יורה על הקמת הרשות – בניגוד לדעת היועץ – וימנע את סגירת המשרד מבלי שתובטח הקמת הרשות העצמאית. יש יותר מדי גורמים שישמחו לתסריט כזה, שיסרס לחלוטין את המשרד ואת ההישגים שלו. אז אם לא מצליחים להכריע, טוב יעשו הפוליטקאים אם ישאירו את המשרד כפי שהוא – ויביאו עוד כמה כחלונים כדי שימשיכו את המהפכה.