תרגיל התאוששות על רטוב

בעוד שהתוצאות של מחדלי הרשויות המקומיות בהשקעה בתשתיות גלויות לעין כל, הרי שלמזג האוויר הסוער יש גם השלכות חמורות לא פחות על תשתיות החשמל, התקשורת ומערכות המיחשוב ● כמו בכל מקרה של התאוששות מאסון, אנו עדים תמיד לכך שדווקא אחרי המבול, מתחילות ההנהלות להפנים שיש להן אגף מיחשוב, שיש להם מנמ"ר בארגון - ואז גם בדרך כלל הכיסים נפתחים והתקציבים מתחילים לזרום ● טוב יעשו כל הארגונים אם אחרי הסערה הזו ירעננו את תסריטי החירום שלהם

בכנס IT מונציפאלי 2013 שנערך אתמול (ב'), אמר אריה מצליח – מנכ"ל החברה לאוטומציה, שרוב הרשויות המקומיות אינן ערוכות לשעת חירום. האמירה שלו התקבלה בהבנה, שכן בעת שדיבר מעל הבמה שבמרכז הכנסים אווניו, מדינת ישראל היתה בעיצומה של סופה סוערת במיוחד, שהלכה והחריפה הבוקר.

בעוד שהתוצאות של מחדלי הרשויות המקומיות בהשקעה בתשתיות גלויות לעין כל – וגרמו לרובנו להיתקע הבוקר בפקקי ענק, הרי שלמזג האוויר הסוער יש גם השלכות חמורות לא פחות על תשתיות החשמל, התקשורת ומערכות המיחשוב. אלו הן השלכות נסתרות בדרך כלל, למעט במקרים שבהם הפגיעה גורמת להשבתה של שירותים. הבעיה היא שכאשר מדברים עם מנמ"רים על הנושאים הללו, הם חושבים על התסריטים הגרועים מכל. מיד הם יספרו לך על תוכניות עבודה שקיימות במגירות שונות, על דטה-סנטרים שמוגנים לכאורה וכמובן על העובדה שחלק גדול מהשירותים שלהם נמצאים בכלל בענן.

ימים כאלו, כמו שאנו חווים כעת, מהווים למעשה תרגיל "על רטוב" לכל מערכות המידע והתשתיות הפיסיות והווירטואליות של הארגון. בימים אלו טוב להקשיב למומחים כמו יגאל שניידר – מנכ"ל אלכסנדר שניידר, או לפיני כהן – סגן נשיא ואנליסט בכיר ב-STKI, שמסבירים ששום דבר בארגון אינו חסין – בדיוק כמו בחיים. דטה-סנטרים, הרי, חשופים לפגיעות, סופות וכמובן שטפונות. יש לכך פתרונות, אבל בישראל למרבה הצער, מנכסים את ההיערכות לשעת חירום למצבי קיצון כמו רעידות אדמה או פעולות איבה חמורות. סופה חורפית קשה אינה נכללת בטבלת ניהול הסיכונים של מנהלי ארגונים רבים – וזה מחלחל כמובן גם לחדרו של המנמ"ר. נכון הוא שבישראל יש מעט מאוד ימי גשם סוערים בשנה, אבל סופות, שטפונות ורוחות חזקות, אכן קורים לעיתים – ויכולים להשבית פעילות של ארגונים שלמים.

אחד המאפיינים של נזקי מזג אוויר הוא, שאתה לא יכול לאמוד בזמן אמת את היקף הנזק הישיר. אלו הם תחשיבים שצריכים להיעשות מבעוד מועד, במסגרת היערכות מוקדמת. נזקי מזג אוויר הללו יכולים גם לגרום למימוש תוכניות שקיימות בחירום, כמו למשל דילוג לאתרים חלופיים במקרה של נזקים בלתי הפיכים. בהקשר זה, צריך להכנס לתחומים שלא קשורים רק למיחשוב: ניידות, נגישות, מידת המוכנות של אנשים לבצע את המעבר ועוד.

גם טרנדים שבמסגרתם ארגונים העבירו חלק מהאחריות לנושא ה-DR שלהם לגורמים חיצוניים – או במילים אחרות: העבירו את זה לענן, עדיין לא מבטיחים שלא יקרו תקלות. הרי בסופו של דבר, ה-"ענן" הוא שרת פיסי שיושב בחוות שרתים אי שם בעולם – ולא ישות אמורפית כלשהי. כאן מתגלה כשל נוסף של מרבית הארגונים, שלא טורחים לבדוק לעומק עד כמה המתקנים שבהם הם מנהלים את תשתיות המיחשוב שלהם אכן מוגנים: עד כמה הבעלים של חוות השרתים השקיעו בנושא הזה ואילו רמות סיכון הם נטלו?

זאת ועוד: ריבוי השחקנים הדיגיטליים שמייצרים כלים חדשים עבור העובדים – בתוך הארגון ומחוצה לו, מהווים את כאב הראש הכי גדול למנמ"רים. זה יכול להיות סתם נזק פיסי שנגרם לטלפון החכם של העובד (נרטב, החליק ונפל או כל תסריט אחר), וזה יכול להיות בדמות תקלה שנובעת מפגיעה במערכות התוכנה והמידע. בשעת חירום, כמו בסופה או במלחמה, הזירה שעליה המנמ"ר צריך להגן היא הרבה יותר רחבה ומגוונת כיום – עובדה שלא מקלה על חייו.

כמו בכל מקרה של התאוששות מאסון, אנו עדים תמיד לכך שדווקא אחרי המבול, מתחילות ההנהלות להפנים שיש להן אגף מיחשוב, שיש להם מנמ"ר בארגון – ואז גם בדרך כלל הכיסים נפתחים והתקציבים מתחילים לזרום. לפעמים זה מעט מדי ומאוחר מדי, ולכן טוב יעשו כל הארגונים אם אחרי הסערה הזו, ירעננו את כל תסריטי החירום ויפנימו שבשכונה המשוגעת בה אנו חיים, לא צריך טיל או רעידת אדמה כדי להגיע למצב חירום. ויפה שעה אחת קודם.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים