עוד חוזר הניגון

בשבוע שעבר קיימו שתי המפלגות הגדולות שלנו, הליכוד והעבודה, את הפריימריס לבחירת מועמדיהן לכנסת. באופן לא מפתיע, מערכות המידע הייעודיות של שתי המפלגות לא תפקדו או כלל לא הופעלו. מדובר בבושה גדולה, אבל התייחסות ראשי המפלגות למה שקרה היא החלק הקשה ביותר בפרשה כולה.

ראשונה ניגשה לתהליך הדמוקרטי מפלגת הליכוד. ביום הבחירות המיועד, חלקים מרכזיים במערכת הממוחשבת שלה לא תפקדו כהלכה. הבעיות מנעו הצבעה או עיכבו אותה בקלפיות רבות. לא הוכנה תוכנית חלופית משמעותית למקרה שכזה. ככל שנקפו השעות גברו הקולות לבטל את ההצבעה. בסופו של דבר הוחלט להאריך מועד ההצבעה עד חצות ולאחר מכן הוסיפו יום הצבעה שלם נוסף. התהליך התעכב, העלויות האמירו וייתכן שמצביעים בכמות לא ידועה נמנעו מלממש זכותם ולבחור. שר החינוך, גדעון סער, כינה את ההליך פארסה.

אף אחד בליכוד לא לקח אחריות למחדל והאשמה הוטחה בחברה המבצעת: אמן יועצים מקבוצת אמנת. זו מצידה רמזה לחשד של חבלה מכוונת. כאילו שהתארגנות נגד מחבלים והאקרים היא דבר שמקצוענים לא אמורים לקחת אותו בחשבון. יתירה מכך, אחד מראשי מנגנון הבחירות בליכוד הלל ושיבח את המערכת הממוחשבת שהוכנה יממה לפני הבחירות. שמעתי זאת במו אוזניי. הוא הקדיש זמן מוגזם בפרופורציה למנגנונים הכפולים והמכופלים לאבטחת מערכות המידע שהוכנו להתמודד על כל רעה שעלולה להיפתח, אף שכלל לא נשאל על כך.

כמה ימים לאחר מכן נערכו הפריימריס במפלגת העבודה. אנשיה כה נבהלו ממה שאירע בליכוד עד שהחליטו לעבור להצבעה ידנית, אותה הכינו במקור כגיבוי להצבעה ממוחשבת. כנראה שגם זכר הטראומה מהפריימריס הקודמים במחנה שלהם הניע אותם להחלטה המוזרה. כאן אמנם לא הייתה לכאורה מפלה כה קשה, אולם אני רואה בכך בהחלט כישלון. גם פה בוזבזו לשווא כספים ותהליכי ההצבעה התעכבו.

בדיוק לפני ארבע שנים נערך הסבב הקודם של הבחירות הפנימיות באותן שתי מפלגות. הפעם, כמו אז, הניגון זהה. האחראים מטיחים האשמות מהם והלאה. אז קרסה המערכת הממוחשבת של מפלגת העבודה, פרי פיתוחה של טלדור, והבחירות נדחו וקוימו בשלב מאוחר יותר באופן ידני. אף אחד בעבודה לא לקח אחריות בעקבות המחדל. גם אז היא האשימה את החברה המבצעת שתלתה מצידה את האשם בקבלן המשנה שלה, פלאפון.

כמה ימים לאחר מכן ניגש הליכוד של אז לבחירות הפנימיות. גם אז התנהלה ההצבעה בצורה לא סבירה. למרות ריבוי העמדות נמדד קצב הצבעה ממוצע של כשמונה מצביעים לעמדה לשעה. המערכת חרקה וכל זאת על אף שהחברה המבצעת, מלם מערכות, טענה שהעסיקה לצורך המבצע כ-1,000 עובדים. המצביעים התעכבו בתור, לעתים עד כדי שלש שעות. המפלגה הפנתה אצבע מאשימה אל חברת המחשוב שסיפקה מכיוונה הסברים מורכבים שכרכו יחדיו ניתוק של סיב, נפילת תן לבור תקשורת וגיל מבוגר של המצביעים.

בכל אחד מהמקרים, אז וכיום, היו אלה קבלנים שונים שהופקדו על העבודה. רובם ככולם הנם חברות מליגת העל של הענף. על החברות הללו לכבוש פניהן מבושה על ביצוע כושל של יישום פשוט למדי לפי כל אמת מידה מקצועית. אולם האחריות האמיתית מוטלת על מנהלי ימי הבחירות הפנימיות במפלגות ואף על ראשי המפלגות, שבחרו את המנהלים הארגוניים הללו ואשרו את שיטות ודרכי הפעולה שלהם. לשם מה נבחרים מנהיגים? מה המשמעות של הענקת סמכויות ארגוניות למי שממונה על מבצע זה או אחר?

ההסבר של מזכ"ל מפלגת העבודה, חיליק בר, השבוע לאי ניצול המערכת שעלתה כסף כה רב היה: "נהגנו ביסודיות ובאחריות רבה והגענו להחלטה שהיא הנכונה ביותר המאפשרת הצבעה מסודרת, דמוקרטית וחופשית". אני ממש לא השתכנעתי. ואתם? לא ברור אם כך מדוע בכלל הוכנה והוצבה מערכת ממוחשבת.

הליכוד מצידו לא סיפק אפילו הסבר מעורפל שכזה בשום הודעה באמצעי המדיה השונים. מדובר, למעשה, בהתחמקות כללית. האם כך הם פני הדברים במעצמת היי-טק כמו ישראל? יותר ממה שמדאיג אותי המקרה לגופו, אני חרד מהתופעה שסימפטום שכזה מייצג.